נעם הלפר הירושלמי במקור הוא שם ידוע בתעשיית המוזיקה האלקטרונית, לאחר שני ההרכבים Kizu ו-Folo החל הלפר לאסוף חומרים לקראת פרויקט חדש – Age is a box , הסינגל הראשון Our Religion יצא לפני שנתיים, אלקטרו מינימלי ווקלי שבו חבר הלפר לסשה דניאל לדואט מקסים ספוג בניחוחות של חנות סוכריות. ומאז מטפטף נעם הלפר סינגלים נוספים מאותו פרויקט אותו הפיק עם רועי אביטל (Garden city movment), שנתיים אחרי כך ואנחנו עם השקת האלבום – One By one.
יום חמישי בערב, דרום תל אביב, ממש בצמוד לאיצטדיון בלומפילד המחודש, באיוונט רשום "סטודיו 207", הבסים העמומים כיוונו אותנו אל המבנה התעשייתי ואל חלל הסטודיו הממוקם בקומתו השלישית והאחרונה, קונספט קצת שונה, לא מועדון מוזיקה אלא חלל הפנינג אינטימי ל-200 אנשים ולא יותר וכרגיל אנחנו בקו ישר אל הבר, קוקטלים ב-30 וצי'לי קון קרנה ו/או תבשיל צמחוני ב-25 שמוכנים במקום על ידי שני שפים עם הרבה דלעות ענקיות לצידם.
שני קוקטיילים, אוכל שעועית מחמם והרבה ביטים אלקטרונים עם ה-DJ אודי ניב ואנחנו מתחילים בהופעה עם קטע אקרובטי של טלי טל ושלד קובייתי ענק שממוקם לפני אזור הבמה, אליה מצטרפת ראשונה הצ'לנית יעל שפירא לצלילי וודו ארוכים ועד מהרה גם יתר חברי ההרכב, עוטפים את החלל במוזיקה אלקטרונית עמומה ומינימליסטית כאשר לבסוף עולה גם נעם הלפר וההופעה נפתחת רשמית עם סאונד ביט של מינימל טכנו עדין אך קצבי.
וכאן המקום לעצור ולספר קצת על הסגנון המוזיקלי של Age is a box שנע במחוזות האלקטרוניקה המינימליסטית ואם יותר לדייק בשמות הרשמיים אז שילוב של Chillwave עם Indie pop, או פשוט Synth-pop של המאה ה-21, בדומה להרכבים הישראלים Garden City Movement ו – Moses project, רק שאצל Age is a box הביט הקצבי בסגנון המינימל טכנו לוקח אותנו הלאה גם למחוזות אחרים, יותר דאנס בארים אירופיים אפלוליים כמו האומן הבלגי Oscar and the wolf, מוזיקה שעושה חשק לרקוד במקום עם כוס קמפרי אשכוליות בצד (הכיננו מראש.. .הופה! השלישית).
ואנו צוללים עם הביטים האפלוליים אל המשכה של ההופעה ונכון שזאת הופעה אלקטרונית אבל מאחורי נעם הלפר כבר עומד הרכב שלם, אילון טושניר על הקלידים והסקסופון, ניר מרדן במערכת תופים אלקטרונית וניר לייסט עם הבס. אליהם מצטרפת לסירוגין יעל שפירא על הצ'לו לאקסטרה נפח. וכמו שציין נעם הלפר במהלך ההופעה כי לאחר מפגש בעבר בינו לבין יעל שפירא עלה בראשו הרעיון להקמת ההרכב. הביטים המעודנים אך הדומיננטיים משמרים את הערב על קצב קבוע של הנדת ראש מסיבית, כאשר נעם קופץ בין הגיטרה החשמלית אהובתו הראשונה אל מול מכשירי הלופים האלקטרונים לימינו, לא מוכן לנטוש סופית את הכלים החיים, ביחד עם שאר חברי ההרכב הוא יוצר ז'אנר הנע בין שני העולמות האלו, רוק מסונתז הנוצק אל תוך אגם אלקטרוני עמוק וכחול.
וכנהוג בהופעות חגיגיות אנו עם רשימת אורחים מכובדת, מור פולנואר, רותם אור (Totemo) וגם רועי אביטל איש הגרדן סיטי מובמנט והמפיק של האלבום One by One, שלושתם חברו בתורם אל נעם הלפר על השירה ונתנו הזדמנות לשמוע כמה דואטים חלומיים כמו Our Religion is Truth, ו-Rush, הסינגלים שכבר למדנו להכיר בשנתיים האחרונות. וכל העושר המוזיקלי הזה בתוך חלל אפלולי, מקלות אור צבעוניים ו-וידאו ארט פסיכדלי של ענת גוטברג ונדב מאיר שצבע את הסטודיו הלבן, את הקהל והמופיעים בהזיות צבעוניות.
