הסיפור שלנו הפעם מתחיל בשנות התשעים, גילי בנימין, ישראלי מאשדוד חובב רגאיי מושבע יוצא לטיול של אחרי צבא לארה"ב, מגיע למיאמי ומתחבר לסצנת הרגאיי המקומית, שם הוא גם מקבל את שם הבמה "סילברדון" על שם חגורות הכסף שלבש. ב-1991 יוצא אלבום הבכורה שהופך להצלחה בג'מייקה ובעקבות כך גם לפרסום עולמי עם סינגלים כמו "Hebrew pattern" ו-"Salema ya Salema" והופעות עם גדולי אומני הרגאיי כמו ריטה וזיגי מארלי.
לאחר כמה אלבומים, המון להיטים וגעגועים עזים לישראל חזר סליברדון בשנת 2000 לארץ והקליט אלבום רגאיי ישראלי "דברו!" בו הוא גם אירח כמה מהשמות בסצנת הראפ הישראלית כמו פישי הגדול ונמרוד רשף (שבק"ס), אבל מה, בארץ חוץ משירים של בוב מארלי אנחנו לא ממש שומעים רגאיי להנאתנו והפרויקט של סילברדון לא כל כך הצליח בשעתו, נסגר הגולל על הקריירה המוזיקלית של גילי בנימין והמוזיקה שלו עברה אל מחוזות הקאלט, חוץ מהבלחות פה ושם בשיתופי פעולה עם גדולי סצנת ההיפ הופ הישראלית והופעות מיוחדות ב-איך לא?, ערבי יום ההולדת השנתיים לבוב מארלי.
חזרנו ל-2019 ואנחנו במועדון האזור, כיאה למועדוני המוזיקה הטובים בישראל הוא ממוקם בדרום תל אביב לצד מוסכים וסוכנויות רכבים, המקום הוותיק מארח כמעט מדי ערב את מיטב סצנת האינדי הישראלית עם הדגשה מיוחדת לבלוז, ג'אז ומחוות מיוחדות למוזיקאים ישראלים ותיקים, היום אנחנו גם בפינת הנוסטלגיה, הקהל מגיב בהתאם ומורכב ברובו מבני השלושים ארבעים, יום רביעי, ה-31.7, רבע לאחת עשרה, אנחנו מתחילים.
אל הבמה עולים שלושה מכובדים – עמית שגיא על הבס ומיכאל אבגיל בתופים – שניהם חברי התקווה 6 ואיתם שאולי עשת על הקלידים (תומר יוסף, קרולינה, יעל קראוס ורבים אחרים), מוזיקת דאב ברקע ואל הבמה מצטרף סילברדון, גילי בנימין היום, בלי חגורות הכסף והחולצות הרחבות, במקומם הג'ינס והטישרט הצמודה הישראלית (והמאוד מחמיאה דרך אגב), כובע מצחיה גם הוא חלק כמו שאר הלבוש, אין מניירות, נטו מוזיקה.
מתחילים עם להיטי נוסטלגיה – Hebrew pattern, השיר הראשון שהביא לו תהילה עולמית ואחריו עם הסינגל מהאלבום הישראלי, גירסת הכיסוי ל-"יו-יה" של כוורת, כזאת שנשאר ממנה קצת שאריות של פזמון והיתר הוא ורטואזיות ווקליות מהירות בדיאלקט ג'מייקני ללא מבטא ישראלי, לא סתם הצליח סילברדון להיכנס אל עומקי הסצנה בג'מייקה.
החיבור הזה בין הישראליות שלנו והמוזיקה מהאיים הקריביים השפיעה על לא מעט מהשירים של סילברדון וכך גם בשיר הבא "אם ננעלו" שכמו קודמו מבוסס על מנגינה ישראלית (או במקרה הזה שורשים יהודיים תימניים) שעליה מתלבש מקצב הרגאיי והשירה של סילברדון וזה גם הקטע שבאמת עשה את זה לאמריקאים, רגאיי עם חוצפה ישראלית ותבלינים ממדבריות המזרח.
זוהי בהחלט הופעה חגיגית, לא זוכר מתי בפעם האחרונה הופיע סילברדון על הבמה להופעת סולו ובשביל לחגוג את המאורע ישנם גם שלושה חברים מהסצנה. הראשון – אדם בן לוואי AKA פישי הגדול שמוכר לכולנו כזה שנותן את קטע הפתיחה המרשים בשיר של שקב"ס – "ערב טוב גבירותיי אתם מאזינים לשיר מקום ראשון במצעד הפזמונים…" הפעם על הבמה הם שיחזרו את הקטע המשותף שלהם מראשית שנות ה-2000 תוך כדי אלתורים והפגנה מרשימה של שירה במהירות ספיד.
השנייה מבין האורחים היא אודליה אוקנין הידועה יותר כאודליה וגם היא חיה ונושמת רגאיי ולא בגלל הראסטות המרשימות, בחורה קטנה, קול כביר ושני שירים אחד בדואט עם סילברדון והשני בסולו, בכלל הסגנון של הopen mic שהיפ הופ והרגאיי מאפשרים נותן דינמקה מעולה שיש כבר שני זמרים על הבמה וזה עבד מצוין עם פישי הגדול, אודליה וגם נימימי הידוע יותר כנמרוד רשף, האורח האחרון של הערב, נכון שלא שמענו שום שיר של השבק אבל דווקא בכל האלתורים והיציאות הרגשנו הכי אמיתיים שיש, כן, כצפוי, התרגשנו לא פחות מגילי בנימין, איזה כיף היה.
