קליפים חדשים

לי זוהר – אסתר אוכלת פחמימות

המשפט הזה "אסתר אוכלת פחמימות" בוודאי מוכר לכם, זהו שמו של השיר שחיבר ושר עברי לידר בשנת 2012 במסגרת אלבומו "מישהו פעם", השיר העוסק בנושא מחלת האנורקסיה, עברי פנה לבמאי הווידאו יריב בראל והזמין את יובל שרף, זוגתו של שלומי שבן, שחקנית ודוגמנית צנומה כדי לשחק את תפקיד האנורקסית המתפתה לזלול עוגת עם קצפת.

השבוע הגיע התשובה לשיר ולקליפ כאשר לי זוהר, דוגמנית מידות גדולות הוציאה קליפ בכיכובה הנותן את הפרשנות ההפוכה לנרטיב של עברי והופך בעצם למעין תשדיר העצמה נשי שלא מבקש להסתיר או להצניע גוף אשה שאינו עומד בקריטריונים המחמירים של עולם האופנה, את הקליפ של לי זוהר יצר והפיק ישי רון עם הצלם דניס גרצקיס.

כך לי עצמה על הקליפ – "שנייה לפני גיל 23 משתפת שכמו 99% מהנשים גם לי יצא לבכות הרבה על ובגלל דיאטות. רק לאחרונה כשהפכתי את הדיאטה לאורח חיים בריא מתוך רצון לבריאות ולא להרזיה, הבכי הפך לצחוק והבנה מלאה שאני אוהבת ואוהב את עצמי בכל מצב אבל גם דואגת ואיכפתית כלפי הגוף שלי. את "אסתר אוכלת פחמימות" אני מוכנה להתערב שעברי לידר כתב עליי. אז הנה הגירסה הקומית שלי לפניכם. תרגישו חופשי לאהוב, להגיב ולשתף"

פרסומת

תגובתו של עברי לידר לא אחרה להגיע כאשר הוא העלה את הקליפ בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו ורשם לצידו – "איזה אושר זה לראות גרסה משגעת כזאת כמו של לי זוהר היפה והמוכשרת לשיר שלי, לא הפסקתי לחייך"

הסיפור לא הסתיים כאן, לי זוהר הוסיפה בעקבות תגובתו של עברי – "כשעברי לידר כתב לי בשתים עשרה בלילה "זה משגע 🙂 שלחי לי :)" על הקאבר עם הקליפ שהעלתי אתמול, הצלחתי להרגיש איך ברגע כל העולם הופך מואר באור הכי חזק שיש. מצחיק הא, בסך הכל הודעה, בסך הכל אמן בסדר גודל כזה שאהב את השירה והנראות שלי. אבל אני כזו, השאיפות שלי מניעות אותי להתעורר בבוקר ולחיות וכשיש פידבקים על העשייה שלי הם ממלאים את העולם שלי ואפילו נשאר לחלק חיזוקים לאחרים"

אז קבלו את שתי הגרסאות

פרסומת

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: