כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

תומר בר – מה אתה עושה פה

לפני שלושה חודשים פנה אלי אצ'ה, המנהל של מועדון "צוללת צהובה", מוסד מוכר וידוע להופעות בירושלים ושאל אם אני מעונין להתנדב למספר שעות עם עוד כמה אנשים ליטול חלק בצילומי קליפ שבנו המוזיקאי תומר בר, מכין לשיר חדש שהוא עובד עליו כחלק מאלבום עתידי, הסכמתי, סקרנות, עניין, הרפתקאה, קדימה. זה הוביל אותי למתחם התחנה המרכזית, עלייה על מדים של שוטרי סיור במשטרת ישראל עם כל הפרטים, דרגות, סמלים, כובעים, הרגשתי למספר שעות כאילו והשנים שחלפו מאז שמסרתי את כל המדים שהיו ברשותי לטובת מתנדבי המשמר האזרחי ויצאתי לגימלאות, התמוססו, אפילו לקחתי לעצמי את החוצפה ל"שחק" מול כמה נרקומנים שהיו ב"צלילה" במסדרונות הרחוקים של המתחם ולדרוש מהם "להוציא את החומר…"

מה אתה עושה פה, צילומי הקליפ, צילום סמארטפון
מה אתה עושה פה, צילומי הקליפ, צילום סמארטפון

אבל ברצינות, שלוש שעות של חזרות, וצילומים חוזרים ונשנים, לא קלים חייהם של שחקני הקליפים, ואני מתאר לעצמי שחייו של הבמאי, התסריטאי והעורך היו קשים לא פחות, שלושה חודשים עברו ואמש בחצות הלילה בדיוק, במתחם התדר בבית רומנו, במסגרת אירועי חגיגות מאה שנים לעיתון הארץ, הוקרן בבכורה הקליפ לשיר החדש של תומר בר – מה אתה עושה פה.

השיר שתומר רקח את מילותיו והנרטיב, את המנגינה וההפקה המוזיקלית לצד העלילה הביזארית, סמי אפוקליפטית המוגשת בקליפ עוסק בחיים בתל-אביב, והפער הגדול בין האמונה למציאות בחלום על החיים הנוצצים של ״העיר הגדולה״. השיר מתאר מראות קשים בדרום תל-אביב, מראות שמבקשים להתבסס על סיפורים אמיתיים, חלקם היו חוויה אמיתית ומוחשית לתומר, תושב דרום תל אביב בעצמו. תומר וצוותו מגדירים את הקליפ כ"סיוט דמיוני אנרכיסטי", ואכן העבודה שעשה גיא נחום לוי ועוזריו בהנחייתו של תומר היא קליפ שניתן להגישו, לדעתי, כמועמד לאחת מתחרויות הקולנוע האלטרנטיביות בלי שום היסוס, הוא גם יכול לקטוף פרסים.

הנה כמה מילים שתומר בר שחרר עם חשיפת הקליפ: "אני מרגיש שהיצירה הזאת היא כזאת ששווה לחיות בשבילה ושהאנשים שיצרו אותה הם כאלה ששווה לחיות בשבילם. אני מתכוון לזה ברצינות גמורה. מה שלמדתי מהתהליך שהביא את השיר ״מה אתה עושה פה״ ואת הקליפ הפסיכי של הגאון המטורף והאהוב גיא נחום לוי לעולם, זה שאם היה לי רגע של ספק – עכשיו הוא חלף ולא ישוב עוד: שווה לחיות בשביל אמנות. זכרו את זה. במהלך השנים האחרונות כל החברים הכי טובים שלי עזבו את הארץ. אני נשארתי, והאמנתי שהמעבר מהפריפריה לתל אביב ייספק לי את ההתרגשות הרצויה מתחילת חיי העצמאיים. השאלה המתבקשת – מה אני עושה פה? – הציבה אותי בעימות חזיתי בין מציאות לאמונה, בין מה שאנחנו מאמינים שקורה בחיים בעיר הגדולה ועל ההזדמנויות הטמונות בה, לבין המציאות – ואיך שהיא מטיחה בנו לעיתים קרובות מדי סטירה מצלצלת שמעוררת אותנו בבהלה. ואנחנו מהר מאוד חוזרים לישון, נחטפים באלימות לחלום בהקיץ על חיינו המפוארים בעיר שכולה תרבות, עשייה, שלווה ואיכות חיים גבוהה. הכל מושלם. הכל חייב להיות מושלם. אז איפה כולם? ולמה מצאתי אדם מת בפתח הבניין בו אני חי?"

אבל די לחפירות כאן, תלחצו על הקליפ שמצוי ממש מתחת למילים, תתרכזו בלי להסיט את תשומת הלב, נסו לאתר אותי ואולי לזהות עוד כמה דמויות מוכרות מתחום התרבות, בהצלחה (לא מומלץ לבעלי לב חלש)

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא