קליפים חדשים

אביתר בנאי ותמיר מוסקט – רחמים

במשך שלוש דקות ועשרים ושמונה שניות מגולל ופורש אביתר בנאי, זוכה בפרס מפעל חיים ע"ש אורי אורבך לשנת  2018, את סיפור חייו ועץ השורשים, באופן מדוייק, חד, נקי, ברור, בלי משאות מיותרים, רק קולו וצלילי הפסנתר. עזר כנגדו ביצירה הזו ניצב תמיר מוסקט אשר מעבר להלחנה משותפת, עיבוד והפקה מוזיקלית משתלב עם כלי נגינה ביניהם כלי ההקשה וכל מה שמחשבים יכולים להעניק. היד השלישית ביצירה היא ידו של איתמר ציגלר שהפעם אוחז בגיטרה. את השיר הזה עוטף וידאו קליפ שנוצר בידיו של אסף קורמן.

יש לי בשקית ההפתעות גם כמה מילים שאביתר ביקש לצרף עם ההאזנה והצפייה – "משפחת בנאי עלתה משיראז לירושלים בשנת 1881 על חמורים וגמלים ואוניות משא. מסע רווי געגועים ומסירות נפש. אני כבר גדלתי בבאר שבע. לא ידעתי על הסיפור הזה. גדלתי בלי שורש. גם לא רציתי שורש. באר שבע, תל אביב, תל אביב הימלאיה, לניו יורק. שם הכרתי את אשתי. חזרתי בתשובה והנה אני בירושלים. ממשיך את המסע של רחמים בנאי משיראז. נע בין השאיפה לחירות לבין התובנה שהחיים נמשכים מהשורשים. יציאה מהריכוז העצמי המופלג בו הייתי, לתובנה שאני חלק מעם מופלא משונה ואמיץ היא בעצמה חוויה של חירות.

במהלך החורף האחרון נרקם קשר מופלא ביני לבין תמיר מוסקט. הגעתי לאולפן עם שביבי רעיונות, טקסטואליים, מוזיקאליים. ויחד פיתחנו דיברנו ניגנו כתבנו הקלטנו, ובאופן אחר, פתאום, הרמקולים סיפרו לנו סיפור, לקחו אותנו. זו פעם ראשונה בשבילי שאני חווה זוגיות מוזיקאלית כזו. עד כדי כך שהרגשנו שנינו שנכון יהיה לצאת מהריכוז העצמי שלי ולקרוא לפרויקט הזה על שם שנינו. בשבילי יש בשירים האלה הישג גדול. מעולמות של ספק ובירור נפשי ורוחני, בשירים האלה יש אמירה תקיפה, שלמה, אוהבת, מאמינה. וביט חברים. יש פה ביט. בהתרגשות גדולה אני מציג בפניכם את השיר החדש שלנו. רחמים."

את אביתר ניתן לראות ולשמוע בהופעה המתוכננת להתקיים בתאריך 18 ביולי בהיכל התרבות תל אביב שם הוא יארח את תמיר מוסקט.

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close