אלן פרסונס והפרויקט במופע עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בהיכל התרבות, יום שני, 03.06.2019. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
זכינו, רק לפני חודש יצא לאור אלבומו החדש של אלן פרסונס – The Secret אלבום הסולו החמישי של פרסונס מאז שנת 2004 אז יצא אלבום הסולו הקודם – A Valid Path, 15 שנים הם באמת תקופה די ארוכה בין אלבום לאלבום, והנה הוא כאן, פעם נוספת, מבצע את החומרים החדשים.
האלבום החדש שעדיין לא ניתן להניח יד על עותק פיזי ממנו למעט האזנה באמצעות הפלטפורמות הדיגיטליות (טוב ככה זה בימים אלו…) כולל 11 רצועות כאשר הראשונה היא עיבוד של פרסונס ותזמורת לפואמה הסימפונית של המלחין פול דוכס משנת 1897 – "Scherzo after a ballad by Goethe" המתבססת על פואמה שכתב מאה שנים קודם לכן (סה"כ מעל 200 שנים…) בשנת 1797 והיא למעשה מוכרת ברחבי העולם כמעט לכל ילד או מבוגר שצפה אי פעם בחייו בסרט המאוייר של אולפני וולט דיסני "פנטזיה", זהו הקטע בו הגיבור מיקי מאוס מתרוצץ עם הדליים וכפילי המטאטא…
את הקטע הזה ביצעו פרסונס, הפרויקט (איך אקרא ללהקה המלווה כיום?..) והתזמורת בחלקו השני של המופע שכמובן כמיטב המסורת הבריטית והפילהרמונית נחצה לשני חלקים עם הפסקה להתרעננות.
בכלל אלן פרסונס, שישב כאילו מורם מעם על פודיום גדול במרכז הבמה כשמאחורי פרושה התזמורת הפילהרמונית, לצידו המנצח והקלידן טום ברוקס ולפניו חברי ההרכב שכלל את פי. ג'יי אולסון – שירה, ג'ף קולמן – גיטרה, שירה, דניאל טומפסון – תופים, גיא ארז (הנציג הישראלי בהרכב) – בס, טוד קופר – סקסופון, שירה, דן טרייסי – גיטרה, שירה, ליווה לחילופין את המופע בגיטרה אקוסטית גדולה, יוקלילי וקלידים היה למעשה הרוח המרחפת מעל החוויה כולה כאשר הקהל שלא רק שהראה התלהבות מרובה בקטעים המוכרים מאלבומי הפרויקט המיתולוגיים בשירה ובמחיאות כפיים אף נתן לו כבוד רב וכמו במופע רוק הצליח לזרום אל קדמת הבמה למרות האווירה הבריטית המנומסת שניסתה להתהלך על ההיכל.
באופן אישי פגשתי את אלן פרסונס במספר הזדמנויות, לפני חמש שנים הוא הגיע למופע וכיתת אמן שהתקיימה בבית הספר למוזיקה רימון ולאחריה מופע בהיכל מנורה שם אירח את אביב גפן ומרינה מקסימיליאן. אז כתבתי כמה מילים כדי להבהיר את החיבור האישי שלי עם יצירתו – "אלן פרסונס איננו עוד כוכב רוק מהעבר שמגיח לישראל לחתוך קופון לפני הכניסה לבית האבות, אלן פרסונס, או יותר נכון הפרויקט של אלן פרסונס, אשר אלן הנו אחד השותפים בו, ששמו מותג בטייטל באקראי ולא מתוך רדיפת אגו, מהווה חלק מהדי.אן.אי הצרוב בשורשי, הכל החל בשנות השבעים של המאה שעברה, עוד כשאמי הייתה שולפת ממדפי הספריה את תרגומו של זאב ז'בוטינסקי ליצירותיו של הסופר והמשורר אדגר אלן פו, זה שהתמחה באפלה, תעלומה, מסתורין ופחדים, והייתה מקריאה לי את הפואמה אודות העורב – שכל אחד מבתיה היה מסתיים בקריאה – "לֹא תָקוּם – אַל עַד-אֵין-דּוֹר!" על משקל תרגום פונטי "Never More", כשנה לאחר מכן אני מניח את ידי על תקליט חדש, בחנות התקליטים מספרים לי שמדובר בטכנאי אולפן שהחליט ליצור מוזיקה בעצמו, האלבום מתהדר בכותרת "סיפורי מסתורין ודמיון, אדגר אלן פו", אני מגיע עם התקליט החדש הביתה ומציג אותו בגאווה לאמי, הנה גם אני יודע לנווט בסבך התרבות המתורגמת, יושבים להאזין לשירים, האלבום מהווה קונספט מושלם, תופעה שהייתה די נפוצה באותם ימים, סיפור רודף סיפור, והצלילים נשמעים מהוקצעים, מהונדסים, נכונים, חדשים, מדויקים, רהוטים. עוברים כמה חודשים והפרויקט משיק אלבום נוסף, "אנוכי הרובוט", אני קולט מיד מהיכן הטייטל מגיע, אסימוב וחוקי הרובוטיקה, עוד סיפורת מדע דמיוני (כך קראו לזה אז, לא מדע בדיוני), שוב מגיע הביתה עם האלבום החדש, האמא, "חולה" על אסימוב וספרי הפנטזיה בכלל, מבסוט שגרמתי לה לאושר ולהיווכח שהתחביב המוזר שלי, שעולה לא מעט, מוכיח כי המוזיקה החדשה היא איכותית, אינטלקטואלית ולא סתם פושטקים עם גיטרות…"
ואחזור לעניינינו – אמש התקיימה סימביוזה אמיתית, חפיפה והשלמה מלאה בין הרכב הנגנים של אלן פרסונס ועשרות נגני הפילהרמונית שצלילי נגינתם השתלבו במדוייק (הפילהרמונית בתכלס…) עם מקצבי, צלילי ושירת חברי ההרכב, במהלך המופע שנמשך למעלה משעתיים טעם הקהל גם קטעים מהאלבום החדש, גם טעימות מכמה להיטים וכמובן מהשילוב המנצח של התזמורת והלהקה, רעיון מוזיקלי שיש לתת את הקרדיט לקיומו בראשונה לפני קרוב לחמישים שנה לקלידן המנוח של להקת דיפ פרפל שהוביל לראשונה בהיסטוריה הרכב רוק אל אולם הקונצרטים עם היצירה לתזמורת ולהקה והוכיח כי הניגודים הללו יכולים לחיות יחדיו, עניין שהוא כבר בשגרה כיום, תזמורת ולהקה…
הערב חוזרים אלן פרסונס וחבריו יחד עם נגני התזמורת להיכל התרבות, תמהרו אולי נותרו עוד כמה כרטיסים…
קטעי וידאו מהמופע
.
תגובה אחת