כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנה

פרסי מפעל חיים לברי סחרוף ורמי פורטיס

אקו"ם מכריזה על הזוכים בתחום המוסיקה הפופולארית – השנה יוענקו פרסים על מפעלי חיים לברי סחרוף ורמי פורטיס, הטקס יתקיים בתאריך 12 ביוני ובין היתר יוענקו במהלכו פרסים לשורה מכובדת של אמנים ויוצרים – אבי אוחיון, אבינועם (אבי) קורן, אלון עדר ולהקה, בניה ברבי, בר חן, דורון מדלי, דקלון (יוסף לוי), ינון מועלם, סתיו בגר, עדן חסון, שלמה צח ושרון טובה לוי.

פורטיסחרוף בראשל"צ. צילום: רועי שוחט
פורטיסחרוף בראשל"צ. צילום: רועי שוחט

להלן נימוקי הועדה בה ישבו אברהם טל, גל אוחובסקי, דיקלה , יאיר ניצני ופיטר רוט:

ההחלטה להעניק פרס מפעל חיים ע"ש נעמי שמר לרמי פורטיס וברי סחרוף ביחד, נובעת מהרצון להנציח את גודל המפץ המשותף שיצרו שניהם כאשר חזרו לארץ מבלגיה בסוף שנות השמונים. האלבום "סיפורים מהקופסא" שעליו חתום פורטיס, את שיריו הם הלחינו ביחד, וסחרוף הפיק מוזיקאלית, מסמן יותר מכל את לידתו של צליל הרוק הישראלי האלטרנטיבי המאופיין ביותר בכל הזמנים.

בדרכם המיוחדת, מסמל כל אחד מהם את האפשרות להיות אמן אלטרנטיבי בישראל. יוצר שאינו מתכופף מול מוסכמות, ששומר על החופש והדרך, גם מול כל הפיתויים הכלכליים. זה התחיל ב"פלונטר" ו"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי", הרגעים הכי Pנקיסטיים שנצרבו בתרבות הישראלית. וזה מגיע עד היום לברי סחרוף, האיש שאינו מוכן לשחק את המשחק התקשורתי, ממעט להתראיין, אינו נוכח בטלוויזיה, ובכל זאת שומר על מעמדו כאחד המוזיקאים הנערצים ביותר.

ברי סחרוף יצא לקריירת סולו, שברגעיה הראשונים נראתה כמו ניסיון להתמודד עם הצל הכבד שמטילה הפרסונה הפורטיסית. אבל תוך זמן קצר הוא מצא לעצמו את הקול הייחודי שלו, ומאז הם יכולים לשתף פעולה, מתי ואיך שירצו. להתחבר לסיבובי הופעות, ובעיקר, למרות גילם המתקדם, להישאר האנשים הכי צעירים ברוק הישראלי. גם אחרי גיל 60.

ברי סחרוף ורמי פורטיס, שניהם כותבים ענקיים ומבצעים נפלאים. שניהם דמויות כריזמטיות ונוכחות בתרבות. הם אנשים שיצרו ז'אנר ייחודי במוזיקה הישראלית, ועדין לא נחים וממשיכים לחפש את הדבר הבא. שניהם אנשים עם אמירה, מרכז כובד ומעוף. פורטיס תזזיתי יותר ואנרגטי. לסחרוף יש את קסם הנסיך השקט. אבל שניהם ביחד הם עילויים שדורות שלמים של מאזינים ויוצרים חבים להם אינסוף רגעי חסד.

פורטיס וסחרוף, עם הקשר העמוק למוזיקה מזרחית מצד אחד ולרוק אטלרנטיבי וPאנק מאידך, הם גם הסימבול הטוב ביותר למיש-מש הישראלי שמערבב זרמים, גלויות ומוצאים.

רמי פורטיס המשוגע, כמו שקראו לו פעם וברי סחרוף הנסיך הם מהדמויות שהכי נעים וכיף להתהדר בהם. ישראל הכי יפה עם הגיטרה החשמלית המושלמת. ועל כך הם מקבלים השנה פרסי מפעל חיים של אקו"ם.

כל אחד מהזוכים יקבל 35,000 ₪

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא