לפני מספר רגעים העלה הזמר והיוצר עברי לידר סטטוס מרגש לעמודיו האישיים ברשתות החברתיות לפיו הוא בדרך לאבהות באמצעות הליך פונדקאות על כל המשתמע מכך, כך עברי על החלומות שמתגשמים – ״לילד שלי יהיו ארמונות וימים מלאים בצחוק ובשיר, לילד שלי יהיו משחקים, מכוניות בצבעים ותמונות על הקיר, לילד שלי יהיה העולם נקי משנאה בין בני האדם. מלחמות העבר, רק בספרים, שילמד בבית ספר הילד שלי״.
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.
