"דור ה Y הוא דור אשר נולד ב במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה העשרים. להבדיל מהדורות התעסוקתיים הקודמים, בני הדור הזה אינם מוכנים לוותר על חיי משפחה לטובת קידום בעבודה, הביטחון התעסוקתי לא מדורג אצלם במקום גבוה, ואינם רוצים לקחת אחריות בעבודה אם הדבר ידרוש מהם להשקיע בכך מאמץ רב. על פי מחקרים אחרים, אחד המאפיינים העיקריים של הדור הוא עיסוק עצמי מוגבר" (מתוך ויקיפדיה).
טלי ספיר ושי שיר הגיעו לתאטרון תמונע כדי לבחון את סוגיית האני והעצמי עם אלון גילרון וחזרו עם תובנות וצלילים. צילום תמונות באדיבות קארין איירי.
אלון גילרון, בהופעת השקה לאלבום הבכורה שלו "מוכן להיות אני" זועק את זעקת דור ה-Y, דור שחי טכנולוגיה בין אינספור ערוצי תקשורת, אך למעשה בודד ומרוכז בעצמו.
עם מלודיות רוק שקטות, ועיבודים מהודקים, בערב חורפי וגשום בתאטרון תמונה האינטימי הוא מקרב את הקהל אל הבמה ועושה זאת בגילוי לב ובחושפנות, מתפשט מטאפורית על הבמה ומשאיר את האמת המזוקקת שלו מול הקהל. המילים שלו בוטות ומאוד לא פוליטקלי קורקט, כמו למשל בשיר "שיקרת זונה" –"את שיקרת ואת זונה ועוד אצלי במיטה".
הוא מבצע יחד עם להקתו את כל השירים מתוך אלבום הבכורה. אחרי מספר שירים, הלהקה יורדת מהבמה וגילרון נותר לבדו, רק הוא והגיטרה ברגע אינטימי. הוא מבצע את "רציתי לדעת", בלדת רוק נוגה שמזכירה לי את קולו העמוק של עמיר לב.
שתי אורחות התארחו על בימתו של גילרון. הראשונה נועה שפירא. הם ביצעו יחד שיר של שפירא "התקווה" שפותח את האלבום שלה "מילים ריקות ומשאלה". האורחת השניה נועה מרגלית, אשר מנגנת יחד עם הלהקה על קלידים וגיטרה ותורמת גם את קולה, אך חוטאת גם בכתיבה. הם מבצעים שיר שלה שעתיד לצאת "על השולחן" .
הוא סגר את המופע עם השיר שסוגר את האלבום "אנשים על הגדרות".לפניו, גילרון מספר על הופעה שהגיע אליה ב-2008. אסף אבידן והמוג'וס. שיר אחד לפני הסוף, אמר אבידן שכל מה שקורה על הבמה נעשה באופן עצמאי, אין לייבל ואין מימון, ועל כן, פנה אל הקהל בבקשה לעזרה בדחיפה ומימון. גילרון ניגש אליו והציע לו ראיון ברדיו פתח תקווה ומשם עניינים התגלגלו. גילרון פנה אמש אל הקהל שלו באותה הבקשה בדיוק בתקווה לסיום, או התחלה, דומים להצלחתו של אבידן.
קטעי וידאו מהמופע
