קליפים חדשים

ברי סחרוף – יסמין. שיר על נייר זכוכית

אני חייב להניח כאן חפירת עומק. הבוקר עשיתי אימון כושר שכלל גם ג'וגינג מהבית עד הרציפים בנמל יפו חוצה את פארק מדרון יפו, אוזניות מחוברות למיקס בספוטיפיי משגרות לתודעה שלי שלל שירים במגוון סגנונות תחת הטייטל "Release Radar" הרבה חומרים חדשים חלקם מותאם לטעם המוזיקלי שלי או לאופי ההאזנה שלי, אלגוריתם לומד או יונתן קוטנר מציץ אלי דרך הפלטפורמה, לך תדע..

ואז זה קרה, ממש מול הים הכחול והחלק בין הנמל היפואי למפרץ גבעת העלייה, קולו של ברי סחרוף פצח בשיר שלא הכרתי, המילים חדרו למוחי בנרטיב שהעלה תמונות ילדות והויז'ואל החל לרקום עצמו מול מחשבותי, אהבתי כל אות ומילה, כל זיע מנגינה וקצב, נסחפתי אחרי התיאור והסיפור, אחרי המילים הרהוטות המצליחות להביא את הסיפור.

כאשר חזרתי הביתה ניגשתי מיד לבדוק במה דברים אמורים, מסתבר שהמייל עם השיר הזה חמק מעיני בשבועיים החולפים, קורה..השיר שאת מילותיו כתב המשורר רוני סומק אוגד ביחד עם עוד מניין משיריו במשך מספר שנים על ידי המלחין, המעבד והמפיק המוזיקלי חיים רחמני לכדי אלבום שיקרא בישראל – "מדרכות מפיקות חשמל" ובנוסף לברי סחרוף שביצועו נבחר להיות הסנונית מתוכו, משתפים בו פעולה השמות הבאים – אלון אולארצ'יק, שאנן סטריט, עוזי רמירז, קוסטה קפלן, אבטה בריהון, טליה אליאב, תמר פילוסוף, שמעון אדף, טל גורדון. הקליפ בוים, צולם ונערך בידי נועה לבנת. השחקנית – אלכסה לרנר.

פַיְרוּז מְרִימָה שְפָתַיִם לַשָּמַיִם שֶיַּמְטִירוּ יַסְמִין עַל אֵלֶּה שֶפַּעַם נִפְגְּשוּ⁠ וְלאֹ יָדְעוּ שֶהֵם בְּאַהֲבָה. אֲנִי שוֹמֵעַ אוֹתָהּ בַּפִיאַט שֶל מוּחַמַד בְּצָהֳרֵי רְחוֹב אִבְּן גַּבִּירוֹל. זַמֶּרֶת לְבָנוֹנִית שָרָה בִּמְכוֹנִית אִיטַלְקִית שֶל מְשוֹרֵר עַרְבִי מִבַּקָה אַל גַרְבִּיָה בִּרְחוֹב עַל שְמוֹ שֶל מְשוֹרֵר עִבְרִי שֶחַי בִּסְפָרַד. וְהַיַּסְמִין? אִם יִפֹּל מִשְּמֵי אַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה לְרֶגַע רַמְזוֹר יָרֹק בַּצֹּמֶת הַבָּא.

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close