דיווח מהשטח

זמן תימן

פסטיבל "זמן פיוט" התשיעי נפתח במופע של סגיב כהן ולירון עמרם המביאים את פיוטי תימן, ליל שלישי, 12.02.2019. מרכז ברודט לתרבות יהודית. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, מצלמה שניה – שילי אראל.

במלאת לפסטיבל "זמן פיוט" הנערך בהפקת מרכז ברודט לתרבות יהודית, תשע שנים, נקבע כי השנה הוא יעמוד בסימן מבחר עדות ישראל, המופע הפותח שהתקיים אמש באודיטוריום החדש של המרכז עמד בסימן כפול ואפילו משולש – שירת אחי בני תימן, פיוטים מסורתיים, 400 שנה לרבי שלום שבזי גדול פייטני תימן. 

בהפקה מקומית של מרכז ברודט לתרבות יהודית ועם פרישת כנף סמלית של האגודה לטיפוח חברה ותרבות מורשת יהודי תימן, מאות הצופים שמלאו את האודיטוריום חוו במשך קרוב לשעתיים תמימות את המופע של סגיב כהן, מוזיקאי, זמר, יוצר ומלחין ששיתף פעולה עם דקלון (צלילי הכרם), אהובה עוזרי המנוחה ועוד.

כשהוא מלווה בהרכב נגנים הכולל את גיא טירם בעוד, יקיר ששון בכלי נשיפה, שני שביט בגיטרת בס ורועי פרידמן בקחון וכלי הקשה ביצע סגיב כהן אסופת שירים ופיוטים עטופים בעיבוד אתני עכשווי, הן מיצירתו האישית, מיצירותיו של רבי שלום שבזי, ואף אירח את הזמר והיוצר, חתן פרס אקו"ם, לירון עמרם בדואטים שרפרפו בין שיריו של לירון לבין כמה קלאסיקות מספר השירה התימני, במיוחד בשיר הפיוט "אהבת הדסה" שאת מילותיו כתב רבי שלום שבזי והן הולחנו בידי אביו של לירון, אהרון עמרם הנחשב בין גדולי זמרי יהדות תימן..

אצל תימנים כמו אצל תימנים, במהלך המופע שהתקיים בישיבה לא נעלמו מהעין מעגלי דעסה של נשים רוקדות, האמת שפרט לסירי מרק תימני, ערימות לחוח וחילבה היה כמעט הכל…

את שני המוזיקאים הללו, סגיב ולירון אנחנו בבלוג מלווים מזה עת ודרך ארוכה, במה שקרוי חיבה יתרה ליצירה ולשירה, אמש היו אלו כמה מהרגעים היותר מרגשים, ובמיוחד לכמה מהביצועים של סגיב בחלקו האחרון של המופע כשהוא נותן את כל כולו וקולו עם נשמתו בשירה שהצליחה לגעת בנימי הרגש הפנימיים של היושבים באודיטוריום וגם שלי. היה שווה כל רגע.

הפסטיבל במתכונתו הנוכחית – ערבי מופע באווירה קאמרית המוקדשים לעדות השונות ממשיך במהלך השבוע הנוכחי ובשבוע הבא, מידע נוסף מצוי כאן

לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום יובל אראל

וידאו

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close