קליפים חדשים

אלישע בנאי וארבעים השודדים – לב רעב

אתם יודעים מה אני אוהב באלישע בנאי? קודם כל את צבע הקול המיוחד והאופייני שלו שאי אפשר לטעות בו, שכל שורה שהוא ישיר תישמע איכותית אפילו אם זו תהיה רק רשימת מכולת או עמוד בספר הטלפונים, באמונה. דבר נוסף שאני אוהב אצל הילד האדמוני והמקועקע הזה, זו העוצמה האמנותית שניתזת ממנו בכל צעד ושעל, אלישע הוא אמן ומוזיקאי אמיתי, לא רק בזכות האבא והמשפחה הגדולה, השבט של הבנאים, אלא ובמיוחד בזכות עצמו, יוצר שלא נח לרגע, אפילו בפסקי הזמן שלו הוא פוסע בפרויקטי צד כאלו ואחרים, אבל באמת לעניין שלשמו ביקשתי ממכם להיכנס לעמוד הזה – אלישע בנאי עם ההרכב המצויין שלו – ארבעים השודדים, משחררים היום שיר חדש מתוך האלבום הבא, השיר שמילותיו הם סוג של סיפור אישי מחייו של אלישע, מה עשה והיכן היה בתקופה האחרונה, עם פזמון חוזר שמדבר בעצם אל ועל כולנו, הנעטף בקליפ עליו עמלו דורון פרחי ורפאל קדישזון, נכתב בידי אלישע והולחן במשותף עם עומר ג'ו נווה החבר בשודדים. אם כך נשמעת הסנונית הראשונה מהאלבום, מעניין אילו עוד הפתעות איכותיות ישחרר לנו אלישע בהמשך.

הנה כמה מילים שאלישע אמר עם שחרור השיר – "זה כבר כמעט חמש שנים של דרך מלאת תהפוכות שהאלבום נמצא בעבודה וסוף סוף יוצאת לה סנונית ראשונה מתוכו. "לב רעב", כמו האלבום כולו, הוא סיפור אמיתי, חשוף, ומלא ברגעים אישיים שאם לא הייתי משחרר אותם ממני בצורת שירים כנראה שהייתי מתפוצץ. למזלי, את המסע המטורף הזה לא עברתי לבד, ואני מודה על זה. זה שלהם – חבריי, נועם גריידי, עומר ג'ו נווה, ילי קורן,  הלא הם השודדים. קצת על הקליפ בלי לאכול לכם את הראש, סיימנו יום צילום של קליפ אחר (שיצא בהמשך) ובזמן הפירוק אמרתי לאח שלי רפאל, אחי בוא נגנוב עוד איזה צילום – וואן שוט. יצא יפה, שיחקנו אותה; לא יצא, לא נורא. טייק וחצי, רקדתי, וזה מה שיצא – אמיתי, אז החלטנו להוציא. בשבילנו זה המון, מקווים שתהנו. אוהבים, אלישע השודדים."

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: