מי צריך בכלל שירה?…

הרכב הסטונר רוק האינסטרומנטלי Turkish Delight חוגג את השקת אלבום הבכורה  Kadaif במופע לילי במועדון לבונטין 7 בתל אביב,  ליל חמישי, 03.01.2019. כתבנו לענייני השוליים הבועטים עידו משה הגיע למופע ומביא את התובנות, המראות והקולות.

"אפשר לסגור שירה", זה היה משפט שהיווה את יריית הפתיחה להופעת ההשקה לאלבום החדש (היחיד עד כה) של הרכב הסטונר-בלוז-רוק 'רחת לוקום' או בשמו הלועזי והרשמי Turkish Delight, שם האלבום, איך לא – Kadaif (קדאיף; ממתק טורקי, אח למשפחה שחבר בה גם הלוקום).

לעין הבלתי מזוינת נראה כאילו ישראל נמצאת במתקפה חסרת תקדים של פוסט-רוק עם נגיעות סטונר,בלוז ופסיכדליה – הרכבים כמו מאובן, מגסון, טורקיש-דייליט וטטרן מוצאים אלבומים ומביאים את בשורת ה-"מי צריך בכלל שירה?". אבל למיטיבי הלכת מבינכם (שם אחר לדינוזאורים זקנים שנולדו בשנתון 82' דרומה) בוודאי זוכרים את חלק מן החלוצים שכבר יצרו תחת הז'אנר הזה לפני יותר מעשור וחצי – Lebanon (פוסט-רוק לפי הספר) וכמובן ה-Astrogliders האגדיים שישלבו בין מוזיקה ים תיכונית, פוסט רוק ומוזיקת SURF. העדנה השנייה של הסגנון הזה הביאה עימה גם קהל.

ואכן, לא היה צורך בשירה שכן פרט להרכב הפותח – Heavy Stone (אהוד דנן, אבירן חביב ודן דויטש, לשעבר HAMAS) – המילים היחידות שנשמעו במהלך ההופעה היו או של הקהל (שהגיע בנוכחות מלאה גם בערב קפוא של תחילת ינואר) או של מתופף הלהקה אבירם שיקר שזרק פה ושם את שמות השירים והאורחים היקרים שבאו לתת כבוד להרכב הזה לרגל ההשקה. האלבום יצא בלייבל החדש של דויטש וחביב – Reality Rehab Records – שגם אחראי להפקת חלק מן האירועים המוזיקליים המעניינים ביותר שראיתי בשנה החולפת.

בהופעה נוגנו 10 שירים בסה"כ שהציגו בראווה את היכולת המדהימה של חברי ההרכב לחבר בין הבי-רוק, פסיכדליה, אתני וסטונר (לפעמים אפילו באותו שיר, כמו הקטע שפתח את האלבום ואת ההופעה Tere). חטיבת הקצב של ההרכב, הבסיסט והמתופף מניעים קדימה את השירים ומפגינים חיבור מאוד טבעי ועוצמתי. זה הורגש במיוחד בקטעים היותר מאתגרים וארוכים שנוגנו – KADAIF וכמובן בג'אם סשן The Mantra Jam שבו התארחו מיכאל יצחקי ((The Great Machine על קונגוס ועדן ליברמן על קלידים.

זה היה מסע אמיתי בין כוכבים, מלא באנרגיה ואהבה אמיתית שהורגשה למי שהיה קרוב לבמה וגם למי שהיה קצת יותר רחוק.

בניתוק כמעט מוחלט מגרעין הבערה, טורקיש דילייט לקחו את הקהל למסע בין כוכבים, שנדמה שנגמר מהר יותר ממה שהתחיל, כי המוזיקה שלהם גדולה יותר ממילים וחזקה יותר מתמונות. אני מקווה שהם יישארו בגלקסיה שלנו כי אנחנו צריכים אותם ואת המוזיקה שלהם איתנו לעוד הרבה שנים, אבל כמו הטקסטים של קובי אור – הם לא שייכים לכאן, הם יוני דואר שמגיחות מספינת חלל ונושאות במקור שלהן צווי גיוס לצבא שתמיד יפסיד בקרב.

מתי ההופעה הבאה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s