דיווח מהשטח

אסף אבידן משלים את הלימודים

במופע המבקש לסיים את סבב ההופעות בעקבות השקתו לפני שנה של האלבום "The Study on Falling" חוזר אסף אבידן אל כור מחצבתו וממלא עד אפס מקום את היכל התרבות של תל אביב, שלומי שבן הצטרף למופע, גם אנחנו היינו שם. 20.11.2018, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אסף אבידן, מופע פרידה ויציאה למנוחה. צילום יובל אראל

שידור חוזר קצרצר לפתיחה: "אם שוב אחזור על סיפורי אודות ההכרות הראשונית עם אסף אבידן והיצירה המוסיקלית שלו בוודאי אלאה אתכם הקוראים במלל רב. אסתפק בציון העובדה שהמפגש הראשון מול אסף היה לפני מספר שנים במופע חוצות לילי בשוק הפשפשים ביפו כשהוא מלווה בהרכבו הראשון המוג'וס, מאז נדלקתי על הקול והיצירה וליוויתי אותו דרך הבלוג לאורך שנות פעילותו בארץ ובעולם הרחב, הקליקו את שמו בחלונית החיפוש."

ואחרי זאת אפשר להתקדם הלאה, אכן אנחנו מאוד מאוהבים ביצירתו של אסף אבידן, למן הרגע הראשון ההוא, מכל האמנים שהכרתי עד היום, בעבר כנער ובהווה כמי שחרש לעתים מספר הופעות בערב מידי ערב, אסף אבידן נחשב בעיני כאחד היותר משובחים. אמן מדוייק ברמה מהגבוהות ביותר מבחינת יצירה, נגינה ושירה ורגיש כאחד עם נפש עדינה ונשמה מעט מיוסרת ומתייסרת המוצאת את ביטויה ביצירה המוזיקלית.

האזנה למופע של אסף אבידן באולם כהיכל התרבות של תל אביב היא זמן איכות, כזה שיכול להיות אפילו מלווה בהתרוממות רוח עם הצלילים והמקצבים המוכרים.

אסף אבידן הוא בנאדם שנאמן לאמת שלו, הפנימית, העמוקה, הוא מצהיר במהלך המופע שזו אמורה להיות ההופעה האחרונה והוא יוצא לפסק זמן כדי לעשות עם עצמו סדר מחדש, לנוח ולבדוק את הנפש פנימה, בין שיר לשיר הוא לוקח רגע קצרצר כדי לדווח לקהל על המתחולל בנפשו ובמחשבתו, משתף עם לבטיו.

אולם, גולת הכותרת של המופע, בחלקו האחרון, הייתה הצטרפותו של שלומי שבן, המגיח מתוך החושך כשאלומת אור חושפת ומאירה אותו ואת פסנתר הכנף השחור שהתחבא לו במשך כל המופע בשולי הבמה וכעת הוסט קדימה. שני היוצרים המוכשרים הללו, שאין זו הפעם הראשונה שהם משתפים פעולה בפני קהל (ראינו אותם יחדיו על פסנתר אחד במופע מיוחד ברעננה לפני מספר שנים) הגישו במשולב ובמשותף ביצועים מצוינים לכמה מהשירים שלהם, של אסף ושל שלומי, כאשר שלומי עוקץ את אסף בחביבות מרומזת כי הביצועים שלו (של אסף) בעברית נשמעים מצוין וכאילו רומז על דרך שתוביל את אסף אל השורשים בחזרה לבסיס הבית…

לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה, צילום יובל אראל

וידאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close