הגמל המעופף בשמי ישראל

המופע של להקת Camel באמפי שוני, בנימינה, ראשון מתוך שלושה, ליל שישי, 25.05.2018, נכח, תיעד וחזר למחוזות הנעורים – יובל אראל.

אנדרו לאטימר, קאמל. צילום: יובל אראל

חפירת עומק – אי שם בשנות השבעים, נער בתיכון עוקב בדבקות אחר סצנת הרוק המתקדם בבריטניה העושה דרכה לישראל, תופס את עצמו מעין מומחה למוזיקה ואף מבלה את ימיו בחנויות תקליטים, אחת מהן, הכי מיתולוגית שקמה בכיכר מסריק בתל אביב "פאז", עוזר לבעליה דאז, אברי רוזנטל לשווק את שלל האלבומים הממלאים את תאי העץ ללקוחות. אלבום חדש מגיע לחנות ותופס מיד את האוזן, Snow Goose של להקת Camel, יצירת מופת שקל להתאהב בה, מוזיקה נעימה, חלקה, קליטה ופחות מורכבת משלל חברותיה לז'אנר, אלבום קונספט בעקבות סיפור שכתב אחד בשם פול גאליקו אודות צעיר וצעירה המטפלים באווז פצוע עד החלמתו והחזרתו לטבע, בהמשכו של הסיפור הבחור נהרג בקרב, הבחורה אף היא נעלמת לה באופק ואילו האווז חוזר בסצנת המלחמה כמעין תקווה, אף מילה לא נאמרת או מושרת במהלך האלבום, כל כולו נגינה אינסטרומנטלית, ובכך גדולתו, הוא הופך למאסטר פיס, קאנון, או איך שתגדירו אלבום מופת, קהל חובבי הפרוגרסיב בארץ ובעולם בכלל מתאהבים בו מהאזנה ראשונה ולהקת Camel הופכת לאחת מהחשובות בתחום. שנה מאוחר יותר היא משחררת אלבום חדש, העונה לשם MoonMadness, האלבום החדש עוטף שבע יצירות העוסקות בירח, מעין תשובה אלגורית לירח הפסיכוזי של פינק פלויד, עניין שמתבטא במיוחד בנגינת הריפים הארוכים והדקים של אנדרו לטימאר, האיש העומד בבסיסו של ההרכב, עד היום, כבר יותר מארבעים שנה וממש כמו עוף החול המיתולוגי, הפניקס, נופל וקם לא פעם אך ההרכב ויצירותיו חוזרים ומאחים את השברים כדי לצעוד קדימה.

כשנודע לי על הגעת הלהקה לארץ ידעתי שזו תהיה נקודה בחלל הזמן שתחזיר אותי אל שנות השבעים ולו רק במחשבה אם לא בגוף, הכנסתי את ידי הקפוצה עמוק לכיס ורכשתי כרטיסים, עניין שבדיעבד הוכח כנכון ונבון במיוחד לאחר שאלו אזלו במהירות הבזק ולאור זאת נוספו שני מופעים נוספים כדי להשביע את רעבונם וצמאונם של חובבי הפרוגרסיב הוותיקים לצד הצעירים.

אז מה היה לנו אמש?

אנדרו לטימאר, העוגן הבסיסי של ההרכב, הצליח לשמר את הרוח המנשבת בכנפיו של הגמל העתיק ממש כמו באותם ימים במאה שעברה, אמנם הנגנים שלצידו אינם אלו שדהרו לידו באותם ימים, הרבה תהפוכות עברו על הגמל הוותיק אך גם כעת מדובר בצוות מצויין, מקצועי ומלוטש מאין כמותו, אחד הנגנים היותר מבריקים בערב היה הקלידן פיט ג'ונס שמאור עיניו ניטל ממנו, עובדה שאינה מורידה כהוא זה משליטתו המדהימה בקלידי האורגן, בכפתורי הסקסופון ובשירה המצויינת בפארטים שלו, גם נגן הבס, קולין בס, הצליח למלא את חלל הצלילים בנפח ומקצבים נכונים כאשר גם הוא תורם את חלקו בקטעי שירה ואף יוצא לסשנים של דו שיח מוזיקלי מול לטימאר האוחז בגיטרה החשמלית, שולף לפי הצורך חליל ארוך או קצר לפי היצירות, האיש שישב מאחורי סט התופים, דניס קלמנט עשה עבודה מהוקצעת וקלאסית בשיטת התיפוף שלו שהזכירה נגני תוף מתזמורת קלאסיות ובאחד המקטעים שלו נזכרתי ביוסי בוזין, המתופף הישראלי שצמח באותן שנות השבעים היישר לסצנת הרוק הישראלית.

הערב החל על פי המתוכנן בביצוע מלא של האלבום MoonMadness, עניין שלקח 40 דקות, כמה שניות יותר מהאורך המקורי שלו, במונחים של אותם ימים מדובר באלבום קצר יחסית, בהותירו עוד חמש דקות ריקות על הויניל…

היצירה שלא תמיד הייתה קלה לתפיסה בכמה מהמקטעים הארוכים יותר הובילה את הקהל למסע על חלל אמיתי, לרגעים בהם אתה חושב, כן, ממש כמו דיויד גילמור מהאחות הגדולה והוותיקה יותר פינק פלויד, ההשפעות היו ונותרו כמות שהן וזה היה עניין לא רע בכלל, אפשר להגדיר זאת כסוג של גילדה מוזיקלית, אנדרו לאטימר על הגיטרה זה פשוט אמן ונשקו, הוא אדיר.

אחרי הפסקה של כרבע שעה, חזרו חברי ההרכב לבמה כדי להעניק לקהל עוד למעלה משעה וחצי של צלילים במהלכם הם פרשו ובצעו כמה מהיצירות המצויינות שבאלבומי ההרכב הוותיק לאורך השנים.

מן הסתם ובקטע הכי פופולארי עד פופי אם אפשר להגדיר זאת, ההמנון הכה מוכר מאווז השלג הרים את הקהל שמילא את יציעי האבן באמפי העתיק לכדי שליפת סמארטפונים ולהוסיף אור תכול לאווירה מסביב, וכן ראוי לציין שאחרי השעה עשר בערב זרמי הרוח שינו כיוון, החדירו מעט אוויר צונן אל האמפי וגם תזכורות לכך שמסביב מצוי מרחב כפרי ולא האורבניות של גוש דן, כן אני מכוון אל ריח הדשן שעלה מהשדות…בקטנה.

אפשר לסיים ולומר כי היה זה ערב ומופע בלתי שגרתי בעליל, אחד שככל הנראה לא יחזור יותר ואם תצליחו להניח יד על כרטיס למופע הצפוי הערב או לאחרון ביום ראשון, אל תהססו גם אם זה יעלה אפילו יותר מהנקוב, באחריות!!

ליין אפ:

חלק ראשון – האלבום Moonmadness במלואו: Song Within a Song, Chord Change, Spirit of the Water, Another Night , Air Born, Lunar Sea.

חלק השני: Mystic Queen , Uneven song , Hymn to Her , Rose of Sharon , Coming of Age , Rajaz , Rhayader , Rhayader Goes to Town , Ice,  Mother Road , Hopeless Anger , Long Goodbyes .

הדרן: Lady Fantasy , Never let Go.

 

לחצו לצפייה בגלריית הצילומים המלאה מהמופע

קטעי וידאו שתועדו בידי קהל הצופים, קרדיט מצורף ליד כל קטע

אייר בורן, צילום יוסי ירון

 

אווז השלג, צילום יוסי ירון

 

אייס, צילום אלכס מוצ'ניק

 

אווז השלג, צילום אלכס מוצ'ניק

 

ליידי פנטסי, צילום אלכס מוצ'ניק

 

לונג גודביי, צילום אלכס מוצ'ניק

 

4 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s