פס קול שבועי

פעמיים בוטניק על האש

האי.פי של זי.בי הוא אלבום בכורה לצמד יוצרים מוכשר, האחד מוכר כבר בסצנה הפסיכאדלית כמי שלא דורך במקום ולו לרגע אחד והשני נוטש לרגע את פס הייצור במפעל של הקיבוץ ונחשף כיוצר טקסטים שבועטים חזק בחלל הבטן.

החיבור בין זהר נווה, קיבוצניק שהספיק בימי חייו (בן 48) לעסוק בשלל עיסוקים החל מעבודה עם פרות כרפתן במשק, לעבור לתחום ההיי טק כמתכנת, להיות נהג, עיתונאי ואפילו איש יחסי ציבור, לנהל קהילות וירטואליות בפורטל העתיק של נענע בימים טרום ערוץ 10 ובמיוחד לאהוב מוזיקה, לבין דורון בוטניק, מוזיקאי אוונגרדי בואכה המחוזות הפסיכודליים תוך כדי השתתפות במפגשים מוזיקליים וג'אמים מאולתרים בהיכל הרוק שבקיבוץ גבעת חיים, היה יותר טבעי ומצויין מאשר כל חיבור מוזיקלי אחר.

כך זוהר עצמו מספר על החיבור ביניהם – "את בוטניק אני מכיר מהיכל הרוק בגבעת חיים, שזאת בעצם הקהילה שעודדה אותי לעשות את זה, מעצם קיומה. איכשהו הכל התכנס לקיבוץ. זה חלק מההווייה שלי וגם חלק גדול מהתסביכים שלי. אבל לא בחרתי בבוטניק בגלל שהוא קיבוצניק אלא בגלל שהוא היה מספיק משוגע בשבילי… הוא הרי מוציא אלבומים תוך כדי שינה, הייתי בטוח שנוכל לפצח את זה ביחד ולהעמיד כמה סקיצות. להפתעתי הוא הסכים. למרות שיש בינינו פער של איזה עשרים שנה, הוא היה לגמרי המבוגר האחראי בתהליך ועזר לי להתפקס. זאת פעם ראשונה שאני אשכרה אמן מקליט, ובוטניק היה מספיק יצירתי וסבלני לזרום איתי ועם הרעיונות המשוגעים שלי. והוא מוזיקאי ענק. לעבוד איתו הייתה חוויה בלתי נשכחת".

פרסומת

ובנימה מדווחת – מדובר באלבום בתצורת אי.פי הכולל ארבע רצועות בלבד, טקסטים שכתב זהר עם מנגינות שחיבר בוטניק ואף הפיק מוסיקלית, סיפורים לא פשוטים, יצירה השווה את עשרים הדקות מחייכם שתקדישו לה. לא תתחרטו ולא תצטערו, לחצו פליי!!

 

ובתוך כך זוהי ההזדמנות הבלתי חוזרת לחגוג יחד עם דורון בוטניק, עמוס צימרמן ונמרוד גורביץ את יציאתו של הבוטניק החדש, סליחה, האלבום החדש של אינגה דינגו, הטריו המוטרף עלי אדמות.

פרסומת

האלבום שמאחוריו עומדים השלושה כולל 11 רצועות שנכתבו בבסיס בידי דורון בוטניק אליו הצטרפו בהלחנה ובליריקה מעת לעת שני החברים הנוספים בטריו. את השקת האלבום הם יחגגו במופע שיתקיים בתאריך 26 באפריל במועדון בר גיורא החדש במרתף באבן גבירול 30 תל אביב, הנה איוונט.

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: