המופע של ליסה סימון

הבת של הזמרת המיתולוגית נינה סימון, ליסה, הגיע לישראל, אדר אבישר, מבקר הבית, נסע עד הרצליה כדי לחוות את המופע הראשון בסדרה של סוף השבוע, חמישי, 09.11.2017, זאפה הרצליה.

ליסה סימון, צילום: לאה אבישר

אני ילד צעיר בתל אביב, ילדה חמודה מהכיתה המקבילה (השם שמור במערכת) בבית הספר תל נורדוי שהוריה היו "אושיות תרבותיות" מקומיות תפסה אומץ ובאחת ההפסקות שאלה אותי אם ארצה להיות "חבר שלה" וללכת עימה בערב להיכל התרבות מאחר שההורים שלה קיבלו הזמנות לקונצרט של נינה סימון.

באותם ימים רחוקים נחשבתי ל"מוסיקאי" של בית הספר, האיש שהיה "מביא את האורגן" למסיבות הכיתה. כמובן שהסכמתי אבל בתנאי שהצעד הזה לא יהפוך את הסטאטוס שלי ל"חבר של" סיכמנו על "ידידות" ואכן בערב התכבדנו לשבת באחת השורות הראשונות במופע של "המלכה" נינה סימון. (ע"פ מקורות זרים התאורן באותה ההופעה היה לא אחר מאשר מתי כספי… אבל אני לא חותם על המידע הזה)

הקונצרט הזה היה אחד מהמופעים שנחקקו בזכרוני, בעיקר בגלל הכישרון המטורף של נינה סימון והביצוע שלה ל"יש לי חיים" מתוך המזמר שיער – שהיה סמל ואייקון לכל נער מתבגר בסוף שנות ה -60.

מאז זכיתי לצפות בנינה סימון עוד מספר פעמים ובכלל זה בהופעה מרשימה באולם האלברט הול היוקרתי בלונדון ולראיין אותה עבור המדור שלי ב"מעריב" לאחר שנטשה את ארצות הברית.

אני מספר לכם על כל רגעי הנוסטלגיה הללו בגלל הופעתה של בתה, נינה סימון אמש במועדון זאפה בהרצליה. ליסה, זמרת, מלחינה ומבצעת בזכות עצמה, מזכירה במראה החיצוני את אמה בצעירותה.

הגברת מגיעה אלינו במסגרת מסע הופעות בינלאומי לרגל השקת אלבומה  –  My world אלבום מרתק ומגון שמבטא את עולמה הפנימי (המעט נאיבי) של ליסה סימון.

כבר בפתח הדברים אדגיש שתי נקודות מרכזיות – ליסה סימון בחרה, בצעד נכון לטעמי, לקחת את הביצועים ואת העיבודים במופע שלה הכי רחוק שאפשר מהעיבוד מאלבומים האולפניים. צעד שמאפשר לה מרחב פעולה גמיש והתאמה לקהל ולמצבי הרוח שלה.

והעובדה השניה – התיוג של המופע כ"מחווה לנינה סימון" עושה לליסה סימון עוול נוראי, שכן, ליסה סימון לא מנסה להיות נינה סימון, היא רחוקה ממנה מבחינה סגנונית מרחק מזרח למערב, האישיות שלה כובשת וקומוניקטיבית לעומת ה"ריחוק" והאליטיסטיות" של אמה שנהגה כ"מלכה מרוחקת" בהופעותיה הבימתיות.

הקול של ליסה סימון הרבה יותר גבוה מזו של אמה. נכון, היא מדויקת ומקצועית, היא מעיזה גבהים שאמה לא הייתה חולמת עליהם ואליהם, אבל עם זאת לנינה סימון היה עומק מאד מרשים, עובדה שקצת חסרה לבת המוכשרת.

ליסה סימון ידעה לשלב בין בלוז שורשי לאסיד ג'אז, היפ הופ, נשמה ואפילו רוק. הטקסטים שלה מעניינים אך מה שבעיקר עושה את הערב הזה למשובח הוא העיבודים המעניינים לקטעים האולפניים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ליסה חייבת לא מעט להרכב המוסיקאים המדהים שמלווה אותה ובראשם הגיטריסט Hervé Samb, הבחור מהווה לבית ספר לגיטרה, העיבודים שלו מדהימים והגישה שלו למוסיקה ייחודית ומקורית. SAMB מנגן כל הערב על גיטרה אקוסטית מרופטת המחוברת ל"רק" של גיטרות חשמליות, פאז, וואווא ופלנג'ים, עובדה שמעניקה לגיטרה שלו היבטים אקוסטיים אבל גם חשמליים בהחלט. הסולואים שלו הזכירו לי לא אחת את הסולואים של ג'ימי הנדריקס הגדול ויכולותיו בFאנק, ובאסיד ג'אז, פשוט וירטואוזיות. השילוב שלו עם השירה של ליסה סימון פשוט מושלם הנגינה שלו פשוט מחזיקה את השירה שלה באוויר במשך מעל 90 הדקות.

מה שהכי הרשים אותי בנגינת הגיטרה הייתה העובדה, שלמרות גילו הצעיר יחסית, SAMB נקי ממאניירות, נקי מתופעת ה"שופוני" שכה מאפיינת גיטריסטים צעירים. הוא פונקציונאלי, וירטואוזי בהתאמה ולרגע לא מנסה לגנוב פוקוס מה"בוסית" שלו או משאר חברי הלהקה.

דברים דומים ניתן לאמר על נגן הבאס המוכשר Reggie Washington. הבחור פשוט מספק את הסחורה, בשקט (האופייני לנגני באס), הוא מהווה את עמוד השדרה המוסיקלי לכל אורך הדרך. הטכניקה שלו מורכבת בעיקר משילוב של הספקת ליין הבאס בשילוב "אקורדים" המשלימים את נגינת הגיטרה. הדואט שביצע בפתח הבלוז עם SAMB, היה מרשים והתעלה לרמות גבוהות ביותר.

את ההרכב חותם המתופף Sonny Troupé, איש חביב עד להחריד ומוסיקאי ענק. אמנם הוא מתופף על מערכת קטנה וקומפקטית, אך הוא מפיק ממנה תוצרים מדהימים. לקראת סוף המופע הבחור נותר לבדו על הבמה וסיפק סולו תופים מטורף. Troupé מנגן עם תופים, לא "מתופף". ונקודה זו לכשעצמה שווה יציאה למופע.

לשיא הגיעה ההופעה בביצוע המיוחד שלה ללהיט הסול האל-מותי Chain Gang (Work   Song) זה השלב שבו הלהקה הייתה כבר חמה מאד, והתפרצה כמו לבה רותחת עם הגברת סימון.

גם הביצוע לשיר Tragique Beauty המתאר את יום מותה של אמה נינה, היה מרגש ונוגע ללב (אם כי רוב הקהל לא ידע בוודאי על מה מספר השיר ומדוע הוא כל כך אמוציונאלי). ככלל, צריך לזכור שאמה של ליסה, נינה סימון, לא הייתה אדם "קל". הביוגרפיה שלה כוללת גם פרטים כגון ירי שביצעה בשנת 1995  לכאורה בבן של שכנה ברובה אוויר אחרי שהצחוק שלו הפריע לה להתרכז. היא הסתכסכה עם רשויות המס בארצות הברית, עם חברות התקליטים ובתעשיית המוסיקה היה לה מוניטין של מוסיקאי  שקשה לעבוד איתן.

ואם כבר הזכרנו את אמה נינה סימון, הביצוע של הבת לשיר מתוך המחזמר שיער, Ain't Got No I Got Life היה ביצוע מרענן, אחר, מעובד היטב, עם סולו גיטרה מרשים בסופו שהשאיר אותי פעור פה. אהבתי את העובדה שלרגע לא ניסתה ליזה לחקות ולו במעט את הגרסה של נינה סימון והגישה גרסה חדשנית ואקטואלית לשיר שנוצר אי שם בסוף שנות ה – 60.

הטעות האסטרטגית של הגברת סימון "הצעירה", לטעמי, היא בעובדה שהיא מנסה לרכב על השם של אמה המנוחה. היא ממש לא צריכה אותה. הקהל, שרובו לא ממש מכיר את הרפרטואר העשיר של ליסה סימון מצפה ממנה להיות נינה סימון, מצפה שתגיש מופע נוסטלגי שבו יושמעו הלהיטים המוכרים של נינה סימון כשבמציאות מביאה ליסה סימון מופע ייחודי משלה שהקשר בינו לבין המופעים המונומנטאליים של נינה סימון הוא לכל היותר בשם המשפחה המשותף.

נינה סימון הייתה אגדה עוד בחייה, מעצמה מוסיקלית שנכנסה עוד בחייה לפנתיאון המפואר של ענקי המוסיקה האמריקנית. המוסיקה שלה התבססה בעיקר על יכולותיה הווקאליות ועל כישוריה כנגנית פסנתר מעולה.

ליסה סימון מבססת את המוסיקה שלה על גרוב אקוסטי, בעיקר תודות למוסיקאים הנפלאים שלה שמפיקים את המיטב מכלי נגינתם אך כל זאת ללא כלי מקלדת אחד.

בעוד שנינה סימון הייתה ישובה ליד פסנתר כנף במופעים שהזכירו יותר מופעים של מוסיקה קלאסית, נינה סימון מקפצת, רוקדת, מפלרטט עם הקהל, יורדת איליו ואף מסתובבת בין השולחנות. למרות 55 שנותיה, היא אנרגטית ברמות ובהחלט יכולה להיחשב כפרפורמרית מעולה.

אני לא חבר במשטרת האופנה, אבל הלוק של כפכפי אצבע מכנסיים עם פראנזים וחולצת באטיק…. על במה…. נו טוב…. קצת יותר מתאים למופעי "אגאדודו" בקלאב הוטל ולא בערב גא'ז (אך באמת שזה לא תחום ההתמחות שלי….)

לעומת זאת הערכתי מאד את ניסיונותיה של ליסה סימון להוציא את הקהל (המבוגר מאד) מאדישותו ולנסות להכניס אותו בכח ל"גרוב". הקהל אתמול בזאפה היה קהל מאד מאד מנומס. מחא כפיים בנימוס, צחק במקומות הנכונים אך לא מעבר. איש לא קם מהכסא לרקוד וגם ה – I CANT HEAR YOU לא תמיד נענה על ידי הקהל. בשלב מסוים החליטה סימון לרדת מהבמה ולהסתובב בין השולחנות ולשיר ב"אוזן" של יושבי הזאפה (היה אך טבעי שהתאורן ידליק את האורות באולם אך… תיאורנים הם עם מיוחד ולכן בעוד ליסה מסתובבת בעלטה מוחלטת בין השולחנות הלהקה המשיכה  לקבל את מלוא התאורה).

אהבתי מאד את HOLD ON ואת שני ההדרנים שגרמו בכל זאת לכמה מיושבי השורות הראשונות לקום על הרגליים.

לליסה סימון יש עוד שתי הופעות בארץ. למי שבאמת מחפש פרפורמרית מעולה עם הרכב ליווי וירטואוזי מומלץ בחום.

 

וידאו מהמופע, צילום: לאה אבישר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s