המופע של הרכב הקולקטיב, מוצ"ש, 04.11.2017, מועדון בארבי בתל אביב. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. וידאו – אדוה אראל.
חורף 2011, שעת ערב מאוחרת, עוד חצי שעה השעון יצלצל חצות, מועדון בארבי עמוס בקהל על כל אגפיו, ששת המופלאים של הקולקטיב עולים על הבמה ומפציצים במשך שעה וקצת חומרים שאמורים למלא את האלבום המתהווה "Onwards", פותחים עם השיר על סיימון, פקיד משטרת ההגירה באי הבריטי בו נתקלו באחד ממסעותיהם מעבר לים, כך הקולקטיב על הפקיד, על השיר – "השיר נכתב כמחווה לפקיד ההגירה סיימון האיש והבושה הבירוקרטית. סיימון הוא לא רק פקיד הגירה, סיימון הוא השרירותיות עצמה המעכבת אותך. סיימון הוא לא רק השרירותיות עצמה, כי אם הבושה החיצונית שאתה חש כשהשרירותיות עצמה מעכבת אותך. סיימון הוא לא רק הבושה החיצונית, אלא גם הבושה הפנימית על כך שאתה חש הקלה שהשרירותיות רק עיכבה אותך ולא עצרה אותך לגמרי".
את הערב הזה הם מסיימים לאחר חצות וצפונה יותר עם "Whisky eye" אחת הקלאסיקות שלהם, עבורי סוג של טבילת אש ראשונה עם ההרכב.
עם החודשים והשנים שחלפו מאז אני מלווה אותם כמעט בכל ביקור חדש שלהם במועדון בארבי, תמיד זו חגיגה, תמיד משובץ עניין חדש, רעיון, גימיק, תעלול, לא עומדים על מקומם, מנסים, תרים, מחפשים, איך לרגש מחדש, פעם אחת הם מקימים פארק מוסיקלי מסתורי, בהזדמנות אחרת הם מחלקים סכו"ם לקהל, אבל תמיד תמיד זו חגיגה רעננה, מוכרת וטובה אבל רעננה.
ניסיתי פעם אחת להגדיר אותם, את המוזיקה שלהם, אלו המילים שיצאו מתחת לידי – "ובכלל מה עושים חברי הקולקטיב?, מה הם מנגנים שמושך את הקהל? זהו מעין סלט, סוג של קוקטייל, ערבוביה מתוחכמת, מחושבת אך אימפולסיבית של צלילים השואבים את מקורותיהם ברובם מהיבשת ההיא שמעבר לים, היכן שאנשי העמל יוצאים לכרי המרעה הנרחבים עם הפרות, או עם הקומביין וקוצרים את תבואת העולם, היכן שגזעים ועמים משתלבים לכדי אומה אחת, האומה שעדיין נחשבת הכי חזקה בעולם, במיוחד בפן המוסיקלי – קורטוב של אמריקנה, ובלוז, וג'אז, ורוק, וריתמנ'בלוז, ושלל גווני וחלקי הגוונים של המוסיקה השורשית שיוצרת גרוב איכותי עם הרבה נשמה וקמצוצי בלדה."
עד שהזמן אמר את דברו וקצת התמוסס כל העסק, זה עזב לטובת קריירה עצמאית, ההוא הלך לנסות את מזלו בפרויקט אחר, השלישי ניסה לחפש את האמת בפינה אחרת, לא שמנו לב והם ירדו מהבמה, חלק מהזמן בכלל הוקדש לסבב עולמי ביבשות אחרות. מעת לעת ראית אותם, את אלו שנתלשו, חוזרים עם צלילים חדשים אחרים, עולם המוסיקה הוא אלף פנים, מיליון צלילים, הכל זורם הלאה.
אמש הם חזרו הביתה, חזרו העירה, מופע ראשון אחרי יותר משנתיים, פנים חדשות בין המוכרות, לצידם של רועי ריק, עידן ורועי רבינוביץ, עמנואל סלונים, החברים הוותיקים, מצטרפים חברים חדשים – יואב ארבל, גיא לנדאו, שרון פטרובר.
אנסה לתמצת את החוויה במשפט אחד מזוקק – "אין ספק כי יחד עם הרגשות המציפים למשמע החומרים הישנים והמוכרים, הרעננות והחדשנות בשירים החדשים מוכיחות כי הקולקטיב חי וקיים!!!"
ובאותיות הקטנות אחשוף כי כל החומרים שבוצעו במהלך המופע מתועדים, אבל בשל תחושת שליחות, תחושת דבקות במטרה ותחושת עמידה בהסכמים החרוטים באפליקציית מסרים מידיים לא אשחרר אפילו צל צילו של תו או אות מהשירים החדשים בשלב זה. אנסה לנחם את המתעניינים בביצוע מלהיב ומשולהב לסימון בהדרן. אודיע כי הם חוזרים למועדון בארבי בתחילתה של שנת 2018, 5 בינואר למען הדיוק ולהערכתי נותר מספר מאוד מאוד מצומצם של כרטיסים שכדאי להניח עליהם את ידיכם.
בינתיים יש תמונות
וידאו
2 תגובות