פס קול שבועי

אלבומים לשנה החדשה

סקירה מתומצתת ועניינית אודות אלבומי מוסיקה שהופקו לקראת ראש השנה.

ערימות האלבומים החדשים

השנה אין מצעדים ודירוגים, תואר כזה או אחר, לא מסתכלים לאחור, אני מקסימום בלחץ פיזי מתון או באיומי סרק מוכן לשחרר הצהרה שלהקה אחת ישראלית, מקומית, מופרעת ונבונה שבתה את לבי, עוד מהימים שהם הכתירו עצמם בשם "שעלת נפוצה", עובר לקטע אקוסטי ביזארי, צמד וכעת טריו, שהוציאו אלבום אחד ויחיד שכולו שובה את הלב בנאיביות סלש התחכמות, ישירות ואצבע בעין עטופה במנגינות והתפרעויות של ילדים שובבים, גבירותי ורבותי אני מתכוון ללהקה הזו שהסכימה להצטלם איתי בתצלום הזה, גבריאל ברויד, גילברט ברויד, סתו בן שחר. אתם אתם הלהקה המוצלחת בבלוג של יובל אראל בשנת תשע"ז, (אני מקווה לגדולות ונצורות ממכם בפסטיבל הפסנתר!!!)

המסך הלבן והבלוג של יובל אראל. צילום: יוני שרוני
המסך הלבן והבלוג של יובל אראל. צילום: יוני שרוני

ולעניינינו…

כאשר מבקשים לעבור ולבדוק מה הניבה השנה העברית העומדת להסתיים מבחינה מוסיקלית אין יותר קל מאשר לדפדף אחורה בבלוג במדור "צלצולי פעמונים" כדי ללמוד ולעמוד אודות האלבומים שיצאו לאור במהלך השנה האחרונה. אולם, לקראת ראש השנה וחגי תשרי מכוונים אמנים רבים את הוצאת אלבומיהם החדשים או אלבומי אוסף שונים בבחינת הנה ההצעה הכי טובה שיש על המדף.

השאלה: אלו מהאלבומים ששוחררו בתזמון מכוון ומקוון לקראת ערב ראש השנה ראוי להביא כמתנה לחג, כאן, שם ובכלל, אולי לצרף בקבוק יין או פרחים וצנצנת דבש.

התשובה: מבין עשרות האלבומים שנדחסו לתיבת הדואר של הבלוג בחרתי הפעם תריסר אלבומים עליהם אני ממליץ בלב שלם כאלבומים המתאימים להוות את המתנה הראויה לקראת החג, לכם, לכן, להם, להן. בלי לנתח יותר מידי את העשייה והיצירה, פשוט להאזין ולהתאהב בהם, בשלל סגנונות, יוצרים וצלילים.

גירפות –"מי שלא חולם כועס", רמי פורטיס – "מדור פיות", גבע אסקרוב – "LOOKING FOR LOVE", ריטה – "ניסים שקופים", יקיר הלל – "כך לא נראית אהבה", שיר לוי – "להתחיל מחדש", יהוא ירון – "אם לא נרקוד לא נבין כלום", אסתר רדא – "DIFFERENT EYES", פלורה – "מקום", טונה – "טונהפארק", יוני רכטר – "סביבנו", אורית עטר – "יעלת חן".

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close