הסטנדרטים של שלום

המופע של שלום חנוך והאורקסטרה של אבי ליבוביץ' בהיכל התרבות של תל אביב, אורח – גידי גוב, ערב חגו של הבישוף וולנטינוס, שלישי, 14.02.2017. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

סטנדרט בעולם הג'אז הוא מושג המבקש להגדיר יצירה מסוימת שהפכה למודל פופולארי לביצוע כחלק מרפרטואר של כל נגן בסוגה הזו, בבחינת קטעים שיש לדעת כעניין בסיסי, מקורם של הסטנדרטים הראשונים התבסס על יצירות שהגיעו מתוך מחזות זמר שממש לא כיוונו לג'אז אך הפכו במרוצת השנים לחלק בלתי נפרד מעולם זה.

את שלום חנוך אני מכיר, כמו רוב אוהבי המוסיקה בארץ ובכלל, עוד מהימים שהחל את שיתופי הפעולה שלו עם אריק איינשטיין, אי אז בשנות השבעים המוקדמות בחצר האחורית של מסעדת "כתר המזרח" במשרדי חברת "הגר", את המעקב אחר פעילותו במסגרת התיעוד בבלוג זה התחלתי לפני כשנתיים בערב ראש השנה האזרחי עת הגיש את מופעו "חיות לילה" במועדון בארבי, מאז הספקתי לחוות כמה מופעים חשובים בדרכו, פתיחת פסטיבל ישראל בבריכת הסולטן, מופע שעורר הדים רבים קודם לקיומו בשל ענייני פוליטיקה, במופע ראשי של פסטיבל המוסיקה בראשל"צ כשהוא מארח חברים רבים, וכמובן לאחרונה עם מופע האיחוד של להקת תמוז המיתולוגית לצד השקת אלבומו האחרון גם יחד, בנוסף לשיתופי פעולה רבים ומגוונים עם מוסיקאים אחרים. אפשר לומר כי שלום חנוך נחשב כיום כאחד מעמודי התווך של הרוק הישראלי, כזמר היוצר ומבצע ומוביל כיוון והשפעה מוסיקלית ברורה. יצירותיו הרבות, שלו או אלו שנוצרו במשותף עם אמנים אחרים, במיוחד אריק איינשטיין, נחשבים לנכסי צאן ברזל בזמר הישראלי.

בקיץ האחרון קיבלו נכסים אלו הכרה נוספת בחשיבותם כאשר עובדו לסוגת הג'אז עבור מופע מיוחד של האורקסטרה של אבי ליבוביץ עם שלום חנוך עצמו. עיבודים שבהם נטלו חלק כמה מחברי האורקסטרה – רון אלמוג, תומר בר, יאיר סלוצקי ולצידם מעבדים צעירים כיונתן אלבלק, אייל וילנר, אמיר לנקנר. המופע עצמו התקיים במסגרת פסטיבל הג'אז בים האדום.

אמש, המופע הזה חזר אל הבמה והפעם מעל בימת היכל התרבות בתל אביב, 13 נגני האורקסטרה של אבי ליבוביץ', כולם נגנים מוכרים בסצנה המוסיקלית, יוצרים ומבצעים המלווים את מיטב הזמרים בארץ בשגרה ויוצרים בזכות עצמם בהרכבים שונים, הביאו את השירים של שלום חנוך אל בימת ההיכל באותם עיבודים מקוריים המסמנים את השירים המוכרים כסטנדרטים של ג'אז וקושרים להם כתר נוסף של איכות.

על הבמה, כנהוג במופעי ביג בנד קלאסיים, ניצבו אבי ליבוביץ', יאיר סלוצקי, ירון אוזנה נגני הטרומבון, ארתור קרסנובייב, אסא קוק נגני החצוצרה, אלון פרבר, טל ורון, יהונתן כהן ויובל טבצ'ניק נגני הסקסופון, תומר בר בקלידי הפסנתר, מיקי ורשאי בקונטרבס ורון אלמוג על התופים, מאחורי פודיומים מעוטרים בחצי גורן שבמרכזה בקדמת הבמה ניצב שלום חנוך עצמו, עם גיטרה אקוסטית או גיטרה חשמלית, על פי השירים והגישו את מיטב היצירות, לאו דווקא כל הסט ליסט הכי פופולארי של שלום, בעיבודים המדהימים הללו כאשר את החיבור בין שלום לחברי האורקסטרה נוטל על עצמו המוזיקאי ונגן הבס והגיטרה החשמלית יוסי פיין כמעין מנצח התזמורת, בעוד ליבוביץ' עצמו מנגן יחד עם חברי האורקסטרה כנגן מהשורה.

המופע נפתח בקטע, סטנדרט כשלעצמו, אינסטרומנטלי של האורקסטרה , Moaning בבחינת חימום כלי הנגינה עד כניסתו של שלום לקדמת הבמה. 18 יצירות נוגנו במהלך הערב, שלום, רוקר מחוספס ובעל נשמה איננו נגן ג'אז, גם יצירותיו לא נכתבו במחשבה להתאים לסוגה הזו, אולם העבודה המצוינת שעשו המעבדים והנגנים לצלילים, הגרוב שהוכנס, והאווירה שמלאה את החלל הענקי של האולם, חלק נכבד מכך בזכות עבודת התאורה המרשימה והמדויקת, הוכיחו כי יצירות טובות יכולות לקבל בגדים ומעטפת חדשים לרווחתם של המאזינים, הצופים והמבצעים גם יחד.

שיאו של הערב נרשם כאשר לקראת חלקו האחרון הצטרף כאורח של שלום חנוך הזמר גידי גוב אשר חגג לא מזמן את השקת אלבומו "אם היינו", גידי ביצע עם שלום מספר שירים ובניהם את "למה לי לקחת ללב".

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

וידאו