החגיגה של מועדון הג'אז הישראלי

פסטיבל ג'אז בים האדום בשנתו השלושים, ארבעה ימים, שלושים ושלושה מופעים, 27-30.08.2016. השנה רינה לדין ומוטי קמחי הדרימו בשליחות הבלוג כדי להביא את המראות, הקולות והדיווחים. מוטי צילם, רינה מדווחת ומשתפת חוויות.

השנה במלאת 30 לפסטיבל הג'אז בים האדום בחרו המארגנים ובראשם אלי דג'יברי המנהל המוסיקלי בתמהיל מעניין ומגוון של 30 הרכבים ישראלים. בדיעבד נראה כי ההחלטה הזאת הייתה ממש נכונה. במלאכת המחשבת הזאת שולבו מוזיקאים ישראלים ותיקים, צעירים, כאלה שחיים בארץ, כאלה שבחו"ל מצליחים בעבר וכאלה שבהווה כולם שזורים זה בזה לכדי ארבעה לילות של מוזיקה מצוינת.

הפסטיבל נפתח ביום שבת בשעות הערב עם המופע של הרכב הפיוז'ן הישראלי "משיכת יתר" שהוקם לפני שלושים שנה ממש לצד הולדתו של הפסטיבל ופעל לאורך יותר מעשור עד התפזרותם של חבריו לכיוונים אחרים, לקראת הפסטיבל הם הכריזו על איחוד עכשווי והנגנים גורי אגמון המנגן בסקסופון סופרן, סקסופון אלט, עמיקם קימלקמן המנגן בסקסופון אלט, סקסופון טנור, ירון גוטפריד המנגן בפסנתר וסינתיסייזר, אריה וולינץ בגיטרת בס ורוני הולן על התופים, חברו כאמור לצורך המופע בפסטיבל ולמרות שזמן כה רב עבר הם נשמעו בדיוק כמו פעם.

במקביל למופע הפותח החל מופע נוסף במסגרת הפסטיבל – שלישיית שי מאסטרו, כשהוא היה רק בן 19 החל שי מאסטרו לנגן עם אבישי כהן וכך התחילה הקריירה הבינלאומית שלו. שי מתגורר בניו יורק ולפני 6 שנים יצא לדרך עצמאית והרכיב שלישיה הכוללת את חורחה רודאר בבס וזיו רביץ על התופים, המופע של השלישייה במסגרת הפסטיבל היה אינטואיטיבי. סדר היצירות לא תוכנן מראש ופשוט זרם ככל שההופעה התפתחה. באמצע המופע ניתק הפדל של הפסנתר ושי נאלץ להמשיך את ההופעה ללא האפקטים של הפדל, עובדה שהפכה לאתגר מוסיקלי. למרות מקרה הפדל היתה זו אחת ההופעות המשובחות של הפסטיבל

אחד המופעים היותר מרגשים מבחינת החיבור בין הזמן, המקום והאירוע היה המופע של יוני רכטר הנמנה על אושיות הג'אז בארץ שאלפי נגנים התחנכו על ברכיו, אשר אירח את הזמרת אסתר עופרים בפני אולם שהיה גדוש עד אפס מקום. את יוני ליווה הרכב נגנים מכובד: יוסי לוי שהפליא בנגינתו על הגיטרה, אילן סאלם על החליל, גורי אגמון בסקסופון, יוראי אורון בבס וז'וקה פרפיניאן על כלי ההקשה. הם התחילו את המופע עם שלושה קטעים של יוני רכטר. היה מקסים. המשיכו בעיבוד מקסים לשיר "באה מנוחה ליגע" ולאחריו קטע אינסטרומנטלי שכתב אלי דג'יברי בשם "מיקה ומריה", זה היה קטע קצבי אותו עיבד הפרקשינסט פרפיניאן. ואז עלתה אסתר עופרים שמן הסתם כבר איננה אותה זמרת בעלת קול הפעמונים שהפך לסמלה אמנותי. היא בצעה מספר שירים בעברית ובאנגלית והפגינה נוכחות בימתית. הקהל לא זז ולא יצא במהלך כל זמן הופעתה וזיכה אותה בתשואות חמות. כן, הקהל הישראלי מחבק ויוצר מעמד מרגש.

המשכו של הערב הראשון אל תוך הלילה הוביל למופע של ההרכב הישראלי ימן בלוז- איזה גרוב!!, הם רק התחילו וכבר הקפיצו את הקהל. מייסד ההרכב רביד כחלני אשר שר בעבר במסגרת הפרויקט של עידן רייכל משלב מוזיקה אפריקאית ואמריקאית קצבית וסוחפת. בשלב מסויים הצטרפה אליו הזמרת מרגלית צנעני שעלתה על הבמה והיא כולה אש ותמרות עשן!!! השניים נתנו מופע קצבי וכייפי!!

סופו של הערב הראשון בפסטיבל עם המופע של אבישי כהן והביג וישס – לטעמי ההופעה הטובה ביותר ביום זה. זהו הרכב מתוחכם המנגן מוזיקת ג'אז פרוגרסיבי, החצוצרן אבישי כהן מייסד הלהקה הוא וירטרואז בעלת נוכחות שהינה גם מוחצנת וראוותנית אך יחד עם זאת מקרינה בטחון ורוגע. אל אבישי מצטרפים שני גיטריסטים עוזי רמירז ויונתן אלבלק שהפתיע את האחרים כשהחליט בדקה ה90 לנגן על בס הוא פשוט הפליא בנגינת האפקטים גם בגיטרת הבס. להרכב שני מתופפים – אביב כהן ודן מאיו מהטריו המבריק טטרן. בין הקטעים שבוצעו הייתה ורסיה מבריקה לסונטת אור ירח של בטהובן וכאשר ניגנו את הגרסה שלהם ליצירה Tear drop של מאסיב אטאק הקהל כולו קם על הרגלים והחל לרקוד!!! היה זה סוף מושלם ליום נהדר!!

ביומו השני של הפסטיבל כאשר הגענו למתחם ההופעות הוא נראה קצת מנומנם אך מיד הבנתי מדוע. כל שלושת האולמות בהם היו מופעים היו מפוצצים עד אפס מקום. אפשר לאמר כי למעשה הפסטיבל הזה זכה למכירת כרטיסים כמעט כפולה מהשנים הקודמות.

התחלנו עם מופע ההרכב של ממלו גייטנופוליס – כל החברה הטובים בהרכב אחד: ממלו גייטנופוליס היווני הירושלמי אותו שמעתי מנגן בג'ם סיישנים במועדון הבלו נוט  בארצות הברית בשנות השמונים כשהוא מפליא את כולם בטכניקות הנגינה על הסקסופון. אליו חברו ג'ס קורן, אילן סאלם, איגור חודורקובסקי אייל גנור על בס וגדעון פסחוב על התופים.  ממלו פתח בקטע שכתב לפסטיבל במלאת לה 10 שנים שנקרא Red Sea, זה היה פשוט מקסים.

המשכנו למופע הבא, עם שלישיית גלעד אקסלמן, גיטריסט שחודר ללב. נגינתו הזכירה לי את פט מתיני. הוא הגיע עם שני נגנים אמריקאים וביצע בין היתר את "כמו צמח בר" במחווה לנחום היימן שהלך לעולמו וכן את last train של פט מתיני שהיה בארץ לא מזמן. במהלך המופע הבחנתי כי כל המוזיקאים הגיעו להופעה הזאת, יוני רכטר, אלברט פיאמנטה, רוני הולן ואביב כהן.  שמעתי אותם אומרים – איך אפשר להמשיך להופעות נוספות אחרי ההופעה הזאת? היא היתה מושלמת.

המופע הבא ביום השני היה המופע של מיקי שביב – מיקי הוא זמר בלוז. זמר של בארים מחוספס. זה מה שהוא יודע לעשות מצויין. המופע עצמו טוב אולם ההקשר שלו למסגרת הפסטיבל לא כל כך ברור. השילוב שלו עם יאיר דלאל כלל רק שיר אחד בהתחלה ובסוף בגלל שהקהל דרש. לא הבנתי את הקשר…קטע הבלוז עם הכינור של יאיר דלאל היה מתאים יותר לפסטיבל הבלוז…

אחד המופעים המוצלחים של הפסטיבל היה המופע הבא – סדנת הג'אז עם אלברט פיאמנטה דני גודפריד, ארהל'ה קמינסקי וגלעד אברו. מדובר בג'אז הכי הארד קור – משורשי הג'אז בארץ. מזכיר את הפסטיבלים הראשונים בים האדום. למעשה דני גוטפריד נמנה על מייסדי הפסטיבל וניגן בו שנים רבות, בין יצירה ליצירה הוא מספיק לספר כמה סיפורים וחוויות לקהל – " הפסטיבל הלך לאן שרצה ואני חזרתי אחרי הרבה שנים", הוא מספר על תקליט הג'אז הראשון שיצא בארץ, אותו הקליט דני, היה זה אלבום הג'אז האתני הראשון מסוגו אז, הוא מספר כי קיבל שיחת טלפון בה נמסר לו כי התקליט נמכר ב 1500$ ונחשב לפריט אספנות. ביקשו ממנו לאחר מכן להקליט מהדורה מחודשת…

בכלל חומרי הנגינה של גוטפריד הם סוג של מוזיקה המעלה הרבה נוסטלגיה מפסטיבלים עברו…

אנחנו ממשיכים אל תוך הלילה עם המופע שלום חנוך והתזמורת של אבי לייבוביץ בניצוחו של יוסי פיין האחראי על ההפקה וגם ניגן בעצמו. השירים של שלום חנוך מבוצעים בעיבודים כל כך מוקפדים שכתבו מחצית מוזיקאים מהאורקסטרה כגון רון אלמוג, תומר בר ויאיר סלוצקי ומחצית ע"י מעבדים צעירים ובולטים כגון יונתן אלבלק, אייל וילנר ואמיר לקנר. איזה הרכב מדליק!!! לשמוע את שירי שלום חנוך מבוצעים על ידי האורקסטרה היה עניין מעצים ביותר. ושלום, הוא התרגש כל כך. לפי יוסי פיין לקח לו בערך חצי הופעה להתאפס על עצמו מרוב התרגשות.

את הערב השלישי של הפסטיבל פתחנו עם המופע  של עומרי מור, בנגינתו שומעים את הבסיס הקלאסי המתאהב במוזיקה האנדלוסית. עומרי מחבר בין מזרח ומערב והיה זה ממש טבעי לנסות ולשלב את שלמה בר בהופעתו. לעומרי יש שלישיית נגנים מעולים. גלעד אברו ממש מתנה אהבים תוך ריקוד עם הקונטרבס. שלמה בר עצמו עלה ברבע השעה האחרונה של המופע, יחף, זקן לבן מעטר את פניו ולגופו ג'לביה לבנה. שר קטעים לא מוכרים  מרשים. עומרי ושלמה נפגשים בשדה מוזיקלי פתוח ומנסים ליצור יחד שפה מוזיקאלית שתהלום את שניהם.

המשכנו הלאה אל המופע של להקת טאטרן. הם הופיעו לראשונה בפסטיבל בשנת 2013 ומאז רק עושים חיל. מופיעים בארץ ובחו"ל וחתמו לאחרונה עם סוכנות AMI באמריקה ויוצאים להופעות ברחבי ארצות הברית. חברי שלישיית טאטרן מנגנים מוזיקה פרוגרסיבית פסיכודאלית לעיתים קצבית ולעיתים עם עיוותי צליל. אילתור דינאמי חסר גבולות. ואני חייבת לציין את המתופף דן מאיו שגם ייסד את הלהקה, פשוט מדהים!!!

המופע השלישי של הערב הוא מופעו של שלומי שבן עם רע מוכיח, זהו קונצרט מוקפד שנכתב במיוחד לפסטיבל שנקרא love looping קטעים המבוססים על סימפולים וביטים מתקליטי ג'אז ישנים. שלומי שבן ורע מוכיח יצרו יחד ערב בלתי נשכח של מוזיקה משובחת ביותר. לצידם מנגנים יונתן אלבלק בגיטרה, אבישי כהן בחצוצרה, ברק מורי בבס, אסף אמדורסקי בקלידים ורע מוכיח עצמו שגם הפיק מוזיקאלית על התופים, ממש סופר גרופ מקומי. אליהם מצטרפים במהלך המופע האורחים מרינה מקסימיליאן והראפר טונה וגם גלעד כהנא.

אבישי כהן מפליא לנגן בחצוצרה. הוא מזכיר לי את מיילס דויס, הוא מנגן לצידה של מרינה מקסימיליאן קטע סולו מדהים!!! בכלל מרינה לבושה בוורוד ונראית כמו סינדרלה מהאגדות וכך גם שרה. קולה צלול כל כך!! הייתה זו הפקה מדהימה!!! כל המופע נשמע כמו אופרת רוק, ממש מוזיקת פיוג'ן משובחת. הרגשתי שהמוזיקה ממלאת אותי כל כך. כשהסתיימה ההופעה הרגשתי שאני לא מסוגלת לשמוע שוב הופעה אחריה…

אבל המשכנו הלאה למופע הבא של אייל וילנר והביג בנד, הרכב של 16 נגנים (כשלרובם קוראים יונתן) שכבר השיק שני אלבומים. העיבודים המוסיקלים של וילנר המנצח בתנועות מקוריות על ההרכב. לצידם מופיעה הזמרת מניו יורק – שארני וויד, אומר עליה כי היא פשוט בעלת קול קטיפתי.  אחריה עולה לבמה אלון אולארצ'יק שאין עליו באילתורי ג'אז. אלון כל כך מתרגש מהעיבודים  של השירים שלו ומעצם העובדה שהרכב כל כך גדול מנגן אותם. לקראת סוף המופע מצטרף המנהל המוסיקלי של הפסטיבל, אלי דג'יברי ושני הזמרים מבצעים עימו ועם התזמורת הרמוניה יפיפיה.

את סופו של הערב השלישי חתם המופע של "רבע לאפריקה", הם הופיעו בשעה אחת בלילה. יש להם מופע קצבי מדהים. הם הצליחו להקפיץ את כולם, נגנו מקצבים אפריקאים מטובלים בג'אז ופאנק. הבנתי שאבישי כהן הצטרף אליהם באיזה שלב אבל אני פרשתי. הייתי גמורה, יותר מידי הופעות לערב אחד…

את יומו האחרון של הפסטיבל פתח המופע של אלברט בגר  בסקסופון וערן צור בבס. אלברט פתח בכמה קטעים מקוריים, הוא השיק לאחרונה אלבום חדש שהוא ה 12 במספר. ערן צור מצטרף אליו ונוצרה יצירת אומנות – free jazz טקסטים מלווים בנגינה. מרתק!! אפקטים במקומות הנכונים. ערן צור קורא לקטעים "סיפורי התחנה המרכזית", "שנאה עצמית". ערן צור נכנס למוחו של אלברט ויחדיו הם משחררים מעין הוויה פסיכדלית.

המופע הבא הוא של האורח מחו"ל, צ'יק קוריאה, לצידו אבישי כהן בקונטרה בס והמתופף מרקוס גילמור, המופע מתחיל בכעין כיוון הכלים ומשם הם זורמים לקטע שיוצר מעין דו שיח עם הקהל, מרקוס הוא מתופף ענק. במופע אתה חש כי לאבישי כהן מערכת יחסים עם כלי הנגינה, הם נגנו בקטע האחרון את spain הקהל כולו קם על הרגלים, בכלל האולם הגדול היה מפוצץ. אין ספק שצ'יק קוריאה הוא יחיד בדורו

בין מופע למופע הספקנו לתפוס רגעים עם ישראדיקסיבנד , הם ניגנו ברחבה בין ההופעות. מוזיקה כייפית. אווירה נהדרת..

המופע שחתם את הלילה הרביעי ואת הפסטיבל היה כולו של חברי להקת בלקן ביט בוקס. ההרכב הסוחף והאנרגטי אשר מהרגע הראשון מכניס את כל הקהל, במיוחד הצעירים, למסיבה פראית עם המון שמחת חיים. ההרכב לא נח לרגע וגם הקהל והם ממשיכים לנגן כ 3 שעות..

ממש דרך נהדרת לסיים פסטיבל כה מוצלח!!!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל, צילום מוטי קמחי

וידאו יוטיוב, צילום רינה לדין

וידאו Go Live פייסבוק, צילום רינה לדין

וידאו יוטיוב גולשים (קרדיט בגוף הקליפ)