יום חמישי, אוקטובר 29, 2026

ביקור הדודה מאמריקה

המופע של נינט טייב, רביעי, 21.12.2016, מועדון בארבי בתל אביב, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. על הוידאו – אדוה אראל.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

פעם, לפני כמה עשורים, ביקור של הדוד העשיר מאמריקה היה אירוע בעל חשיבות רבה, לא רק לילדים שציפו למתנות אלא גם למבוגרים שחשו שותפות בהצלחת קרוביהם שמעבר לים. פעם…

היום, כשטיסה משם לפה היא לא עניין גדול מידי, וכשמי שהוכתרה ככוכבת מקומית בתחומי המוסיקה, המשחק, הדוגמנות ובכלל בשואו ביז, לוקחת את עצמה ומשפחתה בקיץ האחרון ויוצאת לחפש את מרבצי הזהב מעבר לים בארצם של האמיצים בעוד השלולית המקומית ממשיכה לבעבע עם כוכבים חדשים וותיקים, לא עושים עניין מביקורו של כל אמן שניסה את מזלו שם וחזר, לביקור או בכלל.

אצל נינט זה אחרת, כי כעת ממש רגע לפני שהיא מתחילה סבב הופעות ממושך ברחבי ארצות הברית, כחלק ממסע לקידום אלבומה החדש "Paper Parachute" שצפוי לצאת בתחילת חודש פברואר הקרוב, אלבום ממנו כבר שוחררו כמה שירים, חלקם בלוויית קליפים מושקעים ומעוררי שיחה ועניין, היא מוצאת את הזמן כדי לתת גיחה נוספת ארצה, לנצל את הביקור גם כדי לערוך מופע עבור קהל המעריצים המקומי שממשיך לעקוב אחריה גם כשהיא שם, ביבשת ההיא.

בביקורה הקודם שהוקדש בין היתר להשתתפות בערב הגרנדיוזי שהרימו בעלי העיתון הדתי "מקור ראשון" הספקתי לראות אותה מבצעת שני שירים, אך זו הייתה בבחינת טעימת אפריטיפ של חומרים מוכרים.

על נינט כבר נכתבו ונשפכו טונות של מילים, ביקורות, גם כאן וגם בכלל, היא אחד הנושאים עליהם אוהבים לדבר ולהתווכח, לטקבק לטוב ולרע, אלו המעריצים ואלו שאינם סובלים, ואין זה משנה כלל כי הרי בסופו של דבר כל עניין וכל פרסום הוא טוב, כי הוא משאיר בתודעה, וזהו רצונו של כל אמן, יוצר או רק מבצע, להישאר בתודעה. נינט יושבת טוב מאוד בתודעה המקומית, יעיד על כך מועדון בארבי שהיה אמש מלא עד אפס מקום בקהל.

לפני המופיע הספיקה נינט לשחרר את ההצהרה הבאה: "בכל מקום שהופעתי בלוס אנג׳לס חיפשתי את הבארבי, חיפשתי את הבית, עכשיו אני סוף סוף חוזרת לביקור בבית שלי, בבארבי. מחכה לשתף אתכם בכל הפנינים שמצאתי עד כה בדרכי החדשה."

אז מה היה לנו?

כשהיא מלווה את עצמה בגיטרה חשמלית ובהרכב נגנים הכולל את בן זוגה יוסי מזרחי בגיטרות, את עדי הר צבי בגיטרת בס, את מאיה בלזיצמן בצ'לו, את נדב לוזיה בכלי הקשה וחגי פרשטמן על התופים, הגישה נינט טייב מופע חשמלי שכלל שירים מתוך האלבום החדש שבדרך, שירים המשמרים מחד את הצליל המתכתי החשמלי המלווה בקול המבקש לפרוץ מעבר למסגרת בזעקה אותו יצרה החל מאלבומה השני "קומוניקטיבי" עליו עבדה עם חברי "רוקפור" וקיבל את הטוויסט בהמשך כשהמשיכה את תהליכי ההפקה המוסיקלית באלבומים הבאים עם המפיק מייק קרוסי ובהמשך עם חברי הקולקטיב, צליל שלוקח את נינט אל קצה הסקאלה של הרוק החשמלי הבועט, ולצידם לא שכחה גם אסופת להיטים מאלבומיה הקודמים והמון גלים של אהבה לקהל שהחזיר לה באותה מידה, ים של אהבה בשתי העיניים, בבחינת טעינת המצברים לה ולאוהביה עד הפעם הבאה!!

נינט לא שכחה לטעת קצת אקטואליה במהלך המופע ולהתריס מול העולם, כמעט לקראת סופו של המופע, בדיוק בימים אלו, ממש שעות ספורות אחרי שנשיא שאנס משוחרר בטרם הזמן מבית הכלא בחגיגות, בדיוק כשמפורסתם אחר נעצר להמשך חקירה בעקבות תלונות כי עירפל חושיהן של צעירות ואנס אותן, בעוד השלישי, סוג של לוחם ומפקד צבאי סוגר קומבינה עם שלטונות הצבא כדי להחליק ממשפט פלילי, זה הזמן הנכון לשיר יחד עם כל אלף הצופים במועדון את השיר "מה קרה" שיר המחאה כנגד כל בעלי השררה המבצעים תקיפות מיניות כאלו ואחרות, רגעים של צמרמורת במופע של אהבה.

וידאו, השירים החדשים. צילום: אדוה אראל

 

 

 

 

 

 

הכי חדשים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

נוסטרדמוס, איינשטיין והגולם נפגשים על הבמה

מה משותף לנביא העתידות נוסטרדמוס, למדען אלברט איינשטיין ולגולם מפראג? לכאורה, לא הרבה. אלא שהכוריאוגרפית נדיה טימופייבה...

חמישים שנה, U2 שוב כובשת את המגרש

יש להקות שהזמן הופך אותן לזיכרון נוסטלגי, ויש כאלה שממשיכות לכבוש פסגות חדשות. חמישים שנה אחרי שהחלו...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...