דיווח מהשטח

אלבום רוק ציבורי או חגיגה פרטית…

אבי עדאקי ממשיך את חגיגות השקת אלבומו החדש עם מסיבת יום הולדת לחוג החברים, המרתף של לבונטין 7. צהרי שישי 11.11.2016, נכח בירך ומדווח – יובל אראל.

אבי עדאקי בלבונטין 7. צילום: יובל אראל
אבי עדאקי בלבונטין 7. צילום: יובל אראל

האמת שאת החגיגה הגדולה באמת ערך אבי עדאקי, שרברב מדופלם ביום יום ומשורר, מלחין, פסנתרן, גיטריסט וזמר בשעות הפנאי, בחולות של צפון הנגב במסגרת פסטיבל אינדינגב האחרון. קומבינה מושלמת של אמני האינדי להיחשף לקהל אלפים במכה אחת במקום לחרוש ברים ומועדוני מחתרת איזוטריים ברחבי הארץ, אבל עדאקי לא שוכח את החברים שלו בעיר העברית הראשונה, וכך באישון לילה מגיעה גם אלי ההודעה המסומסת להתייצב בשעה ארבע בצהרי שישי בלבונטין שבע.

חוגג יום הולדת, עדאקי. צילום: יובל אראל
חוגג יום הולדת, עדאקי. צילום: יובל אראל

לשירים של אבי עדאקי נחשפתי לפני קרוב לשמונה שנים, באחת הכתבות שלי עליו רשמתי כך"את אבי עדאקי הכרתי לראשונה באחד מהלילות האלו באוזן בר, היכן שמתאספים כמה עשרות צעירים לוגמי בירה מסביב לדלפק הבר וברגע הנכון פוסעים לעבר הבמה באולם הצמוד, אבי עדאקי אז, זה היה אחד מערבי לכלוך באוזן, ליתר דיוק 28 לפברואר 2009, הוא ניגן ושר כמה שירים מאלבומו שעדיין היה טרי. שמעתי, גם צחקתי, גם הבנתי, גם נדלקתי, אחרי המופע רצתי אחריו לחדר ההלבשה, שאלתי אם הוא מוכר כעת את האלבום, אבי עדאקי חייך ואמר כן, וזה עולה ח"י שקלים, שילמתי, האלבום יושב עד היום במקום הכי חשוב, אצלי ברכב, זה אומר שהוא בטופ ליסט של ההאזנות שלי".

האלבום החדש של אבי עדאקי, אר"ץ – אלבום רוק ציבורי.  על פי הגדרתו מדובר באלבום קצר ושלם. מחצית השעה, עשרה שירים, שנכתבו בין השנים 1999 עד 2015 והגיע הזמן לשחררם. נקודת מבט מקומית, נוקבת, כואבת ואוהבת. ביקורת עצמית-חברתית ואמירה אישית, שמדברות אל הקיר ואל הציבור. עבודה הקלטת האלבום נעשתה יחד עם גיא סטריער בגיטרה חשמלית, טל מרכוס בגיטרת בס ואלעד נדב על התופים, במתחם חדרי החזרות וההקלטות "ז'אן ז'אק" אצל אפיק פלג, הבית המוזיקלי של עדאקי,  כאשר מלאכת הסאונד, ההקלטה והמיקס בוצעו בידי מאני בז'רנו המנוסה והמשובח.

 

ואילו אני, את ההכרזה על האלבום שנעשתה בשקט בשקט כמעט והחמצתי, את החגיגה בנגב לא חגגתי, כי אני מתנגד באופן מצפוני לפגיעה בגרגירי החול של אדמת הלס ומעדיף לעצום עין ולתת לאחרים להתבוסס בחול, ואילו הפעם, סוג של הופתעתי, סיימתי סבב של שתי הופעות ברצף במוזיאון תל אביב ולפני עוד מופע של ערב שישי, ומה עם מנוחה קלה, הטענת מצברים, ארוחת ערב, מקלחת הגונה? מה…

עדאקי וחברים עושים את לבונטין. צילום: יובל אראל
עדאקי וחברים עושים את לבונטין. צילום: יובל אראל

אבל הגעתי למרתף של לבונטין שבע, ובירכתי למזל טוב, וחיבקתי, ורקדתי, ככה קצת, עם הקצב של התוף בס גיטרה והמילים של עדאקי ששוחררו לחללו של המרתף, וחוויתי גם אופנת חורף חדשה של כובעי פרווה דמויי חיות, אבל זמני היה קצרצר, ואחרי חציו של המופע יומולדת נאלצתי לחתוך ועדאקי בטח לא יסלח לי, אבל הנה כמה קטעים שתיעדתי ושלל תמונות, מזל טוב לאבי עדאקי, מקווה שיש עוד כמה צרורות שירים באמתחתך, כאלו שיתאגדו להם לעוד אלבומים בדרך. כי הרוק הוא באמת עניין ציבורי.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close