המופע של יעל נעים במשכן האופרה בתל אביב, שלישי, 27.09.2016, חימום – אייל נעים. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
מעל חמש שנים חלפו מאז המפגש הקודם שלי עם יעל נעים, מוזיקאית וזמרת ישראלית החיה, יוצרת ופועלת בצרפת שנים רבות, אמש זכיתי לחוות מופע נוסף של יעל, הפעם במשכנה של האופרה הישראלית במרכז לאמנויות הבמה בתל אביב, מופע שתאם את המקום, מקום שתאם את המופע.
יעל הגיעה ארצה כחלק מביקוריה המשפחתיים הרבים אך הפעם היא הקדישה את הביקור לקיומו של מופע בעקבות יציאתו של אלבומה החדש Older בשנה שעברה אשר זכה לביקורות מהללות. אלבום העוסק בין היתר בהפיכתה של יעל לאמא ובמותה של סבתה. ביקורה של יעל מלווה גם בידיעה כי בעקבות האלבום היא זכתה בתואר זמרת השנה בטקס פרסי המוסיקה בצרפת בפעם נוספת.
אין ספק כי יעל נמנית על שורת האמנים המכובדת שפעלו בישראל ופרצו לעולם הרחב בזכות איכות אמנותם ויצירתם, לטעמי הכי קרוב הן לסגנונה ואופייה הוא אסף אבידן שפרש כנפיים לפני מספר שנים כאמן בינלאומי מהמעלה הראשונה וכל ביקור שלו בארץ הוא בבחינת חגיגה לחובבי המוסיקה.
אמש מלאו בני משפחתה, חברים ואוהבי מוסיקה לצד מאות "פרנקופילים" את מושבי האולם הגדול של משכן האופרה בשעת ערב מוקדמת יחסית כדי לחוות את המופע הצפוי, מסתבר שלפי מנהגי אירופה אפשר להתחיל מופעים בשעות נורמליות ולאו דווקא להצפין אל תוך הלילה, כבר בשעה שמונה בערב הקהל התבקש בידי הכרוז להיכנס לאולם שם המתינה לו הופעה קצרה של אייל נעים, אחיה הצעיר של יעל אשר ביצע שירים אותם כתב והלחין בליווי עצמי בפסנתר ובגיטרה אקוסטית.
בהמשכו של הערב עלו חברי להקת הליווי של יעל הכוללים את שותפה המוסיקלי הקבוע דויד דונטיין בכלי הקשה, תופים וקסילופון, רובו של הרכב הליווי מונה ארבעה נשים המנגנות בכלי מיתר אקוסטים וחשמליים המצטרפות אף כווקליסטיות רקע בנוסח מקהלות המעטרות את השירה והנגינה ומוסיפות נופך מועשר ומודגש לחגיגיות במשכן האופראי שבו אנו מצויים.
לצד שירים רבים מתוך האלבום החדש לא שוכחת יעל לבצע את השירים שהציבו אותה בפסגה הבינלאומית והיא אף משחקת לה בביצוע של מחוות ללהיטי ענק דוגמת Toxic של בריטני ספירס ו – Crazy של גנרלס ברקלי, סוג של שינוי מרענן לאחר שהתרגלנו בשנים האחרונות לגרסה הצועקת והרוקעת של נינט לשיר הזה.
אחד הדברים המאפיינים את המוסיקה של יעל נעים הוא המורכבות, לא רק בשפע הסגנונות המוסיקליים המשתבצים בשירים, אלא כמעט בכל שיר היא מגיעה לנקודה ממנה היא יוצאת למסע חדש בתוך המסגרת של השיר, אם זה מתבטא בשירה עצמה, בנגינה או בעיבוד המוסיקלי, היא מוסיפה שכבות על גבי שכבות ההולכות וצומחות לגובה ולרוחב של עושר צלילים, קולות ונגינה המרימים כל שיר ושיר למדרגה יותר גבוהה מהממוצע ויוצרים את התחושה שציינתי קודם, הדמיון המהותי לאסף אבידן.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
