יש משהו מרתק במוזיקאים שבוחרים לעזוב את האולפן הממוזג, את המחשבים ואת הנוחות המוכרת, כדי לחפש השראה במקום שבו החול שולט בנוף. גיל רון שמע וחיים לרוז הרחיקו עד לסהרה שבדרום מרוקו. השניים יצאו למסע עם אולפן הקלטות נייד, כמה מוזיקאים והרבה סקרנות. הם חזרו עם SHAMS PROJECT, אלבום בן שמונה יצירות, שהן למעשה שמונה תחנות במסע מוזיקלי ואנושי.
היום, האלבום יוצא לאור בישראל ובמרוקו. כמעט שנה חלפה מאז נולדה המוזיקה בין דיונות המדבר. כעת חוזר גיל רון שמע אל המקום שבו הכול התחיל. תושבי עין מחמיד הזמינו אותו לחגוג עמם את ההשקה בפסטיבל שבטי ובחפלה שתימשך יומיים.
כשהמדבר הופך לאולפן
במשך כחודש נדדו חברי הפרויקט בין יישובים, שבטים ומרחבים פתוחים בדרום מרוקו. הם נעו בג'יפים ובגמלים, פגשו מוזיקאים מקומיים והקליטו תוך כדי תנועה. את בסיסם קבעו בבית בוץ בעין מחמיד, בקצה הדרך הסלולה. לשם הגיעו נגנים, זמרים ובני המקום, והמפגשים הולידו מנגינות, אלתורים ומקצבים.
גיל רון שמע, ממייסדי להקת שבע, אינו זר לעולמות המוזיקה השבטית והרוחנית. חיים לרוז, מפיק מוזיקלי ודי ג'יי בעל ניסיון בינלאומי, מביא אל המפגש את השפה האלקטרונית העכשווית. החיבור ביניהם עומד בבסיס האלבום. מצד אחד כלי נגינה עתיקים, שירה מסורתית ומקצבים שבטיים. מהצד השני גיטרות, בס, תופים, סימפולים ועבודת אולפן.
שם הפרויקט, SHAMS, פירושו שמש בערבית. ואכן, השמש אינה רק חלק מהנוף. היא הופכת לסמל שמחבר בין תרבויות, אמונות ואנשים. החיבור הזה מקבל משמעות נוספת לנוכח התקופה שבה נערכו ההקלטות. בעוד החדשות מהמלחמה הגיעו גם אל בית הבוץ המרוחק, המשיכו מוזיקאים יהודים ומוסלמים לנגן יחד.
הצלילים מהסהרה שכבר פגשנו
הצלילים המגיעים ממדבר סהרה אינם זרים לקהל הישראלי, וגם לא לקוראים. בספטמבר 2013 סיקרתי את הופעתו של בומבינו בבארבי, גיטריסט בן שבטי הטוארג מניז'ר, שאירח את רביד כחלני. הבלוז המדברי שלו, המבוסס על מקצבים מחזוריים ונגינת גיטרה מהפנטת, נצרב בזיכרוני. הגנאווה המרוקאית, שממנה שואב SHAMS PROJECT השראה, נולדה ממסורת אחרת. היא משלבת שירה רוחנית, מקצבי טראנס וצלילי גימברי עמוקים. שתי המסורות מביאות עמן את רוח המדבר, וגיל רון שמע וחיים לרוז מחברים אותה כעת להפקה מוזיקלית עכשווית. כך נמשך מסע הצלילים מהסהרה, הפעם דרך אלבום שנולד ממש בלבה.
ממשה רבנו ועד מאיר אריאל
לפני כשבועיים עסקתי כאן בסינגל הראשון מתוך האלבום, "MUSA". השיר והקליפ שליווה אותו הציגו את המפגש בין משה המקראי לבין סידי מוסא במסורת הגנאווה המרוקאית. שתי מסורות, שתי שפות ודמות אחת שמחברת ביניהן.
האלבום השלם מרחיב את הרעיון הזה לכיוונים נוספים. שמונה רצועותיו נעות בין אהבה, אמונה, טבע ומסע פנימי. הטקסטים משלבים עברית וערבית, לעיתים בתוך אותה יצירה. המוזיקה מחברת את מקצבי הגנאווה אל מוזיקה סופית, צלילים סהריים ואפרוביט.
השיר הפותח, "עולה עולה", מציג את יעלת המדבר כדמות כמעט מיתית. הטקסט של גיל רון שמע שוזר דימויים של דקלים, שמיים ואור. לצדו נשמעת שירה בערבית של יוסוף אל חדאד. אופיר ויפליך מנגן בעוד, ואמיר שהאסר מוסיף את צלילי חליל הנאי. אלה הכלים שמעניקים ליצירה את אופייה המזרחי והמדברי. ב"מולאנא נובו" פונים היוצרים אל עולם רוחני יותר. הטקסט נע בין אהבה אנושית לכמיהה אל הנשגב. יוסוף אל חדאד מנגן בגימברי, כלי מיתר המזוהה עם מסורת הגנאווה. שייח אבו ג'דיד מוסיף את צלילי הזורנה. המקצבים והכלים המסורתיים פוגשים את העיבוד העכשווי של לרוז ושמע.
"עינייך" ו"שפתייך" מביאים אל האלבום רגעים של אהבה ותשוקה. ב"עינייך" נפגשות שירתו העברית של גיל רון שמע ושירתו הערבית של ישמעיל בן פדאל. הטקסט נע בין דבש, תאנים, רימונים וכוכבים. אלה דימויים שמחברים בין אהבה, אדמה ומסורת שירית עתיקה. דווקא ב"שפתייך" מסתתר חיבור ישראלי מסקרן במיוחד. השיר משלב מילים של מאיר אריאל עם לחן שנשען על יסודות מסורתיים. אריאל, שהרבה לשחק בשפה ובצליליה, מוצא כאן מקום מפתיע בתוך העולם המוזיקלי של צפון אפריקה. חיים לרוז מוסיף גיטרה, קלידים וסימפולים, ואמין בזזו מנגן בכינור.
המוזיקה כשפה משותפת
"MUSA", השיר שכבר הצגנו כאן, ניצב במרכז האלבום מבחינה רעיונית. משה הנביא הופך לדמות שמחברת בין הסיפור המקראי למסורת המוסלמית והמרוקאית. סביבו נפגשים קולותיהם של גיל רון שמע וישמעיל בן פדאל, לצד זמרות ונגנים מקומיים.
שיר הנושא "שאמס" מציג את שיתוף הפעולה בין שמע, לרוז והזמרת אסמר ערוף. גם ב"שגגה" חוזרים קולותיהם של שמע וערוף אל המפגש שבין שירה, כלי הקשה והפקה עכשווית. את האלבום חותם "קצה הדרך", טקסט שמתפקד כמעט כהצהרת כוונות. גיל רון שמע מדבר בו על יכולתה של המוזיקה לרפא את מצוקות היומיום. הוא מתאר את השפעתם של צלילים, סולמות ומקצבים על הנפש. המדבר, הירח והלילה הופכים לחלק מחוויית היצירה.
יש משהו יפה בבחירה לסיים כך את האלבום. אחרי המסע הפיזי בין הדיונות, נותרת השאלה הפשוטה: מה בעצם חיפשו שם המוזיקאים? נדמה שהתשובה אינה מסתכמת בצליל חדש או במקצב לא מוכר. הם חיפשו את האפשרות ליצור יחד, להקשיב ולהתחבר.
מהסהרה בחזרה אל הסהרה
את SHAMS PROJECT הפיקו מוזיקלית גיל רון שמע וחיים לרוז. השניים גם אחראים לעיקר העיבודים, בשיתוף הנגנים שהשתתפו במסע. לרוז חתום על המיקס והמאסטרינג. לצד היוצרים הישראלים משתתפים מוזיקאים ממרוקו, בהם ישמעיל בן פדאל, יוסוף אל חדאד ואסמר ערוף.
לרגל ההשקה יוצא גם הקליפ "OLA OLA", שצולם במהלך המסע. הצילומים מחזירים את הצופים אל המדבר, אל המוזיקאים ואל האנשים שהשתתפו בהקלטות. על הצילום חתומים גיל רון שמע ואופיר ויפליך, ועל העריכה עמית קמינר.
אפשר להתייחס לאלבום כאל עוד יצירה בז'אנר הרחב של מוזיקת עולם. אבל נדמה שההגדרה הזאת צרה מעט עבור הסיפור של SHAMS PROJECT. היוצרים אינם מסתפקים בשילוב בין סגנונות מוזיקליים. הם מציגים מפגש ממשי בין אנשים, שפות ומסורות.
ואולי דווקא העובדה שהאלבום הוקלט בתקופה של מלחמה מעניקה לו משמעות נוספת. בזמן שאנשים מתרחקים זה מזה, יצאו מוזיקאים אל המדבר כדי להתקרב. הם לא ניסו לפתור מחלוקות היסטוריות באמצעות שיר. הם פשוט התיישבו יחד, הקשיבו, ניגנו והקליטו.
לפעמים זה כל מה שמוזיקה צריכה לעשות.
