המופע של להקת טיפקס באמפיתאטרון בקיסריה, חמישי, 08.09.2016, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
הכל החל אתמול בשעות הבוקר המאוד מוקדמות, אני מארגן את עצמי לצאת לאימון הבוקר, מחבר את האוזניות לסמארטפון ולוחץ על היוטיוב שהעלתה בעמוד הפייסבוק שלה הגברת דניאל קריאף, הקול הנשי של להקת טיפקס, אלבום חדש, עמוס בקליפים, אחד לכל שיר, שזורים יחדיו. יוצא לדרך, לנשום את אויר הבוקר הקריר והנקי אל מול הים, הכי טרי והכי רענן
, ככה היא חווית ההאזנה, והם רצים לי אל תוך האפרכסת, אחד עשר שירים, כולם עשויים בטעם המוכר כל כך, הטעם המתובל נכון של קובי אוז וחבריו בלהקת טיפקס, המנגינות, העיבודים, והמילים, או המילים, כי קובי הוא סוג של גאון, הוא יודע לשזור את המחשבות ולרקום אותן אל תוך נרטיב הנשמע לכאורה עממי, פשוט, מעין התקבצות של השכנות בבלקון על כוס קפה וכמה גיגיות של כביסה וריכולים, אך בתוך תוכם, בשכבות העמוקות אתה שומע, מבין וחש את הנרטיב האמיתי, את חוכמת החיים, לא זו של חוכמת הרחוב, חוכמת המחשבה, הראייה החודרת, האורח לרגע שרואה הכל, הוא פשוט טוב בזה, לספר את הסיפורים, לאסוף תמונות ומראות של חיים ומחשבות ולהפוך אותן יחדיו לאגדה קסומה אך בבד בבד משמחת, מרקידה, מחברת ויוצקת רגעים של אושר.
שנתיים אחרי שחיבר את חבריו בחזרה, קובי אוז ולהקת טיפקס ממשיכים את המסורת הנושנה והטובה במאוד כלהקה שמביאה שמחה לכל בית, כך כתבתי בעקבות מופע האיחוד ההוא שהתקיים בקיץ 2014 – "טיפקס בשבילי זה חותם חיים, התחנה המרכזית לדוגמא, אחת מלהיטיהם המיתולוגיים המתאר את חוויותיו של אוז כאורח לרגע מהספר בעיר הגדולה, התחנה המהווה שער לעיר אך היא כרך בפני עצמו, עד היום חקוקים בזיכרוני הדמויות של אז, מוכר הבורקס מול קו ארבע, דוכני הקסטות של הזמרים המזרחיים לאלפיהן, חנויות הנעליים שפסו מהעולם, הקולנוע, מוכרי העיתונים וכל ההמולה הבאה והולכת, עולם שנעלם, שטח שהפך הפקר לאוכלוסייה של מהגרים העושים כבשלהם. וכך הוא הסט שנלקח מתוך דיסקו מנייאק, האווירה החפלאית, המסיבה, שיר אחרי שיר, קובי בלווית הנגנים מגישים אותה כמחזה אחד עולץ ומרתק."
אין ספק שטיפקס נכללת בין הלהקות האחראיות על הדי,אנ,אי המוסיקלי של כמה וכמה דורות כאן, טיפקס נחשבת ובצדק למעין של יצירה שמחה שהיא היא עושה אותנו בין היתר לעמישראל, זאת ראיתי וחשתי אמש כאשר ארבע וחצי אלף איש ואישה מלאו את מושבי האבן של האמפיתאטרון הרומי העתיק אל מול חוף ימה של קיסריה חשים את הבריזה הנעימה מהים וצופים יחדיו בקליפ של שיר הנושא באלבום החדש של טיפקס, חדש ממש, טרי טרי, גרסתו הדיגיטלית עלתה לרשת כזכור שעות ספורות קודם לכן ביוטיוב ובבנדקמפ, בעוד עותקים ספורים הספיקו לצאת מהמכבש ולהגיע בזמן לשולחן המרצ'נדייז בכניסה למתחם.
עבודת כפיים הוא הוא טיפקס, או יותר נכון קובי אוז, סיפור סיפור, אמיתי, הכל, במעין מחווה להרכב המוסיקלי הראשון בו חווה קובי את עולם הבידור והשואו ביז, כנגן קלידים מאוד צעיר בחפלת חתונה, חוזר בשעות הבוקר המוקדמות הביתה עם "סטיפות" בכיסיו, שכרו הלילי, פוגש את אביו המתכונן לעמל היום, קובי הצעיר מבין כי את מה שהרוויח הלילה, אביו יאלץ לעבוד שבוע תמים כדי להשתוות, סוג של מכה בבית החזה, מרטיט נימים של נשמה, מבקש לדקור דקירה קלה, תמימות של נעורים עם תבונה של מבוגר, הקליפ המוקרן משחזר תמונות קולות ומראות מפעם, בעבודת איתור, שחזור ואריגה מחדש לאותם ימים של פעם, מעלים חיוכים וזכרונות בליבם של כל הצופים, קובי אוז קולע למטרה אותה ביקש להשיג.
בכלל המופע עצמו, שאיננו מוגדר כמופע השקה לאלבום שכאמור רק הבוקר נולד, הוא סוג של פס קול, טיפקס על שנותיה הארוכות, להיטיה הרבים, בעצם, אני יכול לאמר ולהגדיר כי אצל טיפקס אין להיטים, כי כל השירים שנכתבו, נוגנו ושובצו באלבומיהם, הם להיטים, כי אצל קובי אוז כל קליעה היא בול, חגיגה, תבונה ומוסר השכל.
אז מה היה לנו אמש? מופע חגיגי בפעם הראשונה בקיסריה! ההרכב הרענן והחדש של טיפקס כולל את קובי אוז כמובן כזמר, המלחין והיוצר, את רמי יוסיפוב בגיטרה וסיטרן, את אדם מדר בכינור, מנדולינה וחצוצרה, את גל פרמן בגיטרת בס, תמיר ימיני על התופים, אלו השורשים, אליהם מצטרפים דניאל קריף הזמרת (עם אוברול מנומר צמוד המזכיר את עדן בן זקן…), ספי עספורי בכינור, עוד וסאז, נעם חן בכלי הקשה, שחר ימפולסקי בקלידים ואקורדיון, אני מקווה שלא פספסתי אף אחד…
במה עשירה בנגנים, תאורה מצוינת ומלאת אור וצבעים, תצוגת וי ארט מושלמת הכוללת הקרנות של חלקי קליפים מיתולוגיים לצד תמלילים המושרים, הכל במקום ובזמן הנכון כדי למקסם את החוויה, ליין אפ עשיר עם מעל שלושים שירים מכל האלבומים וכמובן מעל ארבעת אלפים אנשים שמחים ומחוייכים המצטרפים (איך לא?!!) לקובי אוז בשירה וברגע שהטקס הבלתי כתוב נפרץ, לקום ולרקוד מול הבמה.
כן היו גם קטעים שכאלו, אירוח של רונית בן שמעון בשיר "והפעם שיר אהבה", מחווה לצעיר שהציע נישואין לאהובתו מעל הבמה כפתיח לשיר "חתונה", חגיגה עמישראלית שלמה, מלאה, עשירה ועולצת. וכן, גם לירן חולצה אפורה היה בקהל, מגיח לפתע משום מקום ברגע הנכון וצועק לקובי "סלפי סלפי" סוג של מראה מקום עממי המוכיח כי אמש נכחתי באירוע הכי חשוב בארץ ישראל.
בקטנה – כשאני חוזר לאלבום החדש אני רוצה להפנות לעוד שני שירים שלדעתי הם מאוד חשובים במארג השלם – המחווה וביצוע מחודש בדואט של קובי ודניאל לשיר של אריק איינשטיין וג'וזי כ"ץ "מה איתי?" המקבל כאן משמעויות מצמררות אך יחד עם זאת מחזקות, ומיד אחריו באלבום השיר "לא היה לנו כלום" שנכתב בעקבות סיפור חייה של רחל (רמונד) אוזן – אימו של קובי אוז אשר הולחן יחד עם יוני רועה, סיפור חיים אמיתי מרגש.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל
וידאו
