כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

הופעות בינלאומיותסיקור הופעות

להזיז מקררים

המופע של דייר סטרייטס אקספיריינס בהיכל התרבות בתל אביב, רביעי, 07.09.2016, הביא רוחות של שנות השמונים. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

כריס רייט, מדור המייסדים לדור הממשיכים. צילום: יובל אראל
כריס רייט, מדור המייסדים לדור הממשיכים. צילום: יובל אראל

בשלהי שנות השבעים אני, נער, מסייר ברחבי פארק הירקון, מתלווה לאמי הנוהגת בג'יפ הירוק של חברת גני יהושע, אז בתפקידה כסמנכ"ל חברת הניהול, אחרי סבב בין הגנים השונים שעוצבו בפארק היא משלבת הילוך ומזניקה את הג'יפ לגבעה במרכז הפארק, עוצרים, אמי אומרת לי שזו גבעת הרוחות, וממול למטה תקום בקרוב "קונכייה אקוסטית" מעין במה עם כיפה בה יתארחו מופעים שונים, בעיקר של הרכבים קאמריים לרווחת הציבור. ראש העיר דאז, שלמה להט ממנף את הרעיון ומכריז עליו כ"פארקונצרט" כמה שנים מאוחר יותר הקונכייה מפנה את מקומה לבמת ענק והמתחם מגודר ומאובטח, מופע הרוק הראשון נערך בפארק התל אביבי, 2 למאי 1985, על הבמה מופיע מארק נופלר והלהקה שלו "דייר סטרייטס", הם מגיעים לישראל במסגרת סבב הופעות בעקבות האלבום החדש שלהם "Brothers in Arms", ממש בשיא הפופולאריות שלהם, במסגרת הביקור בישראל הם הספיקו להופיע ערב קודם בבריכת הסולטן בירושלים, אבל בינינו, תל אביב זה המקום בו קורים דברים…

את המופע ההוא אני זוכר, עד אז אבטחנו אירועי מופעים במתחם גני התערוכה והמופע המתוכנן בפארק היווה אתגר רציני שהפך לחוויה ענקית, עשרות אלפים בפארק רואים ושומעים את מארק נופלר וחבריו שרים על מובילי מקררים, אחד הלהיטים הכי גדולים של ההרכב – Money for nothing.

מכאן והלאה המצב רק השתפר, מדונה, מייקל ג'קסון, סנטנה, אלטון ג'ון, דיפ פרפל ועוד רבים וטובים עשו V על פארק הירקון מאז ועד היום.

אמש חזרתי כבמטה קסם לאותם ימים, אבל בגרסה אחרת, היכל התרבות של תל אביב, אלפיים וחמש מאות מושבים מאוכלסים בקהל, כריס וויט, מי שאחז בסקסופון בהרכב המקורי של הדייר סטרייטס באותן שנים, לקח על עצמו כמו חברים נוספים בהרכב המקורי שכבר חדל מלהתקיים בפועל כבר יותר מעשרים שנה, לשמר את אותם שירים שהפכו להמנונים להיטים של רוק הארנות דאז, אמנם מי שעמד מאחורי כל הטוב הזה, היוצר, המחבר, המלחין, הגיטריסט והזמר – מארק נופלר, פנה לקריירת סולו במהלכה השיק שישה אלבומים הרחוקים זמן וסגנון מהחומרים ששר במסגרת הדייר סטרייטס. אך כריס שהקים את ההרכב הקרוי The Dire Straits Experience אסף לצידו חבורת נגנים מקצועית ומלוטשת עימם הוא סובב בעולם ומקיים קונצרטים במהלכם מבוצעת שורת להיטי ההמנונים שהדייר סטרייטס הותירו אחריהם לשמחת קהל המעריצים הענקי שגדל על הצלילים הללו.

מן הסתם ההרכב של כריס איננו היחיד בתחום, ישנו ההרכב The Straits, שהוקם על די אלן קלארק, הקלידן מההרכב המקורי, וכן ההרכב  Dire Straits Legends, הכולל ארבעה נגנים מההרכב האמיתי שכבר לא קיים, ביניהם נמצא ג'ון אילסלי, נגן בס שהיה חבר בלהקה המקורית מההתחלה ועד סוף דרכה. כן, כל כך חזקה הייתה ההשפעה של הדייר סטרייטס על עולם הרוקנ'רול…

כאמור אמש כריס וויט וחבורתו, האקספריינס, מלאו את היכל התרבות עד תום. המופע עצמו היה מצויין, ביצועים של אחד לאחד ולמעלה מכך לכל השירים שדורות רבים גדלו עליהם, מעבר ליכולתו של כריס לנגן על שורת סקסופונים, חלילים וכלי הקשה קטנים לצד השירה כקול שני, התבלט במיוחד מי שתפס את מקומו הטבעי של מארק נופלר בהרכב המקורי, הסולן והגיטריסט המוביל – טרנס רייס שהתגלה אמש כזמר מצויין המגיע ממש בצמוד לקולו האופייני של נופלר לצד נגינה טכנית מבריקה ומלוטשת.

אם היו לי בתחילה חששות מסויימים בנוסח – אה, זה רק הרכב מחווה, זה לא באמת הדייר סטרייטס, כבר ראינו שכאלו. הכל פרח והתמוגג באוויר כאשר המופע החל, כל החששות נמוגו ונגוזו, תכלס, מופע מהוקצע, מלהיב, נכון, מדוייק, מלא נשמה ורגש לצד חספוס רוקנ'רולי של פעם, החבר'ה של כריס וייט הביאו אותה בגדול.

המלצה – הערב הם חוזרים להיכל התרבות בתל אביב, לכו על זה ואל תתביישו לקום בלהיטים הגדולים, לעשות אייר גיטר ולמחוא כפיים כי מגיע להם, יש הופעות גם בחיפה ובבאר שבע, הנה קופת הכרטיסים.

לין אפ: Telegraph Road , Walk of Life ,  , Romeo and Juliet , Tunnel Of Love , Your Latest Trick , The Man's Too Strong , Private Investigations , Down To The Waterline , Lady Writer , Two Young Lovers , On Every Street , Brothers In Arms , Sultans Of Swing.  הדרן :  Money for Nothing, Going Home .

לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום יובל אראל

וידאו Go Live בפייסבוק 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא