צמד האינדי פולק של יעל שושנה כהן וגיל לנדאו "לולה מארש" חוגג את השקת מיני אלבום הבכורה "You're Mine" במסגרת הלייבל אנובה באמצעות מופע חגיגי במועדון בארבי, חמישי, 25.02.2016, שיר אלוני נשלחה לחוות את המופע יחד עם הצלם אריאל קריידרמן עבור קוראי הבלוג.
את הבמה הפרחונית כחנות פרחים מהמאה ה-19 עטפה עננת עשן ממועדון האומן 17 של המאה ה-20, ואז עלתה לבמה הלהקה הישראלית המצליחה בעולם עם הסאונד של המאה ה-21, לולה מארש….
מול בארבי מפוצץ עד אפס מקום וקהל מעריצים, בשמלת תחרה לבנה ושקופה, עלתה פנלופה קרוז, סליחה, הזמרת יעל שושנה כהן, עלו הנגנים החתיכים בחולצות מכופתרות כיאה למפתחי אפליקציות בני ימינו וצלילי גיטרה מסונתזת כדבעי החלו למלא את החלל.
שלל אפקטים עוטפים את קולה והקהל שיודע את המילים שר איתה. יש משהו מאוד סיקסטיזי ומתוק, קצת כמו פרוגרסיבי בעיבודים ועם זאת המון אפקטים מזכירים שזו 2016.
הלהקה באופן ברור נשמעת כמו חומר לגלגל״צ והרבה יותר מכך- לחו״ל. הם היפים והנכונים. הם ההצלחה. העדינות של השירה המלטפת והרומנטית, שיודעת לרעוד כשצריך, הופכת עם התנפחות העיבוד בהמשך השיר לקלאסיקה עכשווית. שיאים מתבקשים. שירי מסע להיפסטרים שמטיילים בצפון אמריקה עם יוקללי על הגב ושריקות בשפתיהם. יש הרבה מוזיקה שדומה להם כיום, אבל יש בהחלט משהו מלא במרחבים ובנופים קולנועיים במוזיקה שלהם שהוא לא רק הסינתזה, תחושה של מסע.
ההופעה מושלמת, מהוקצעת, אין אלתורים או טעויות. הקהל עושה הרמוניות איפה שצריך. הזמרת מרגשת, חיה את השירים, מכייפת, פרפורמרית.
הקהל צעיר ויפה כמו המוזיקה. והזמרת היא שליחת הציבור, שכנראה צמא לאוויר שהם נותנים, כמו שאולי הקהל של סיימון וגרפונקל בתחילת דרכם היו צמאים לשקט העירוני הבודד שבוחן את החברה מהצד, רק שכאן הכל מתוק ונכון. הרבה עיניים נוצצות בהכרה של הזדהות והתרגשות.
הזמרת מפגינה כישורים מעולים בנגינה על מספר כלים רב לאורך ההופעה. הגיטריסט השני הוא גם קלידן. קומפקטי.
הקהל ממש מתלהב מהלהיט הגדול Strangers, רוקדים ושרים את כל המילים. מוחא כפיים בקצב מחיאותיה של הזמרת בשיר you're mine. מנענעים את הראש עם הגרוב המסונתז להפליא מהבמה, שלרגעים מזכיר לי להיטי איטלו דיסקו, משום מה. הכל מקסים ממש.
הזמרת שותה מים ואומרת לקהל במתיקות רבה- לחיים, חברים. רגע שמתמצת את ההופעה כולה, איכשהו.
רק בעדינות אומר, שהלהקה למרבה הצער נשמעת כמו ה-EP עצמו. מושלם מדי, מישהו בחוץ אמר מונוטוני אבל אני לא בטוחה שהוא צודק. מהופעה חיה אני מצפה שארגיש את המוזיקה כאילו ממש עכשיו מנגנים אותה במיוחד בשבילי, בצורה חיה באמת. זו מחלה שלוקים בה אמנים רבים מדי בימינו אבל כנראה שהקהל אוהב לצאת ולשמוע בחוץ את האלבום בדיוק כמו שהוא נשמע כשהם מפעילים אותו בבית.
לולה מארש צועדים קדימה וכל הכבוד להם על המסע המרגש שעברו עד שהצליחו ועל ההצלחה בעולם. כשרון יש להם, עכשיו בבקשה רק להשתחרר קצת, קצת יותר להעז.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
