מכשפות ואבנים

המופע של להקת  All Them Witches, חימום – Tiny Fingers ו-  The Great Machine, רביעי, 24.02.2016, מועדון בארבי, שוברים מוסכמות ונעים הלאה. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

במה זה מושג מהעבר – כך הוכיחו אמש בפעם המי יודע כמה חברי להקת The Great Machine, שני האחים לבית חביב, עומר ואבירן עם המתופף מיכאל יצחקי כאשר בתזמון מדויק, במהלך מופע החימום של חברי להקת Tiny Fingers מעל הבמה הגדולה של מועדון בארבי, המחזיקים בעצמם במוניטין בינלאומי מאוד מכובד, המכניסים את הקהל אט אט לאווירת הפסיכו רוק הכבד והאנרגטי, נכנסו אל תוך האקורד המתנגן מהקטע Intro כשהם עומדים מאחורי מאסת הקהל הצופה אל הבמה, ממש מתחת לקונסולת הסאונד במועדון ולוקחים, גונבים, משתעשעים בהצגת הרוק המתחוללת, יוצרים סביבם מעגל מוטרף של צופים סופר פעילים, נוגעים, מתחככים, מזיעים, דוחפים, מלאי אנרגיות ויוצרים נהמת רוק אדירה ההופכת לצרחת אדרנלין אדירה. (האמת, יודעי דבר העוקבים אחר פעילות שני ההרכבים הישראלים למדו מראש על החיבור הזה שאת החזרה הגנרלית לאקט ערכו שני ההרכבים באחת השבתות האחרונות במטע אבוקדו בשוליה של נס ציונה…)

אני, הכותב, המתעד, כבר רץ שנים עם להקת The Great Machine, עוד מהימים שמעוזם היה במקלט החנוק בכרם התימנים, במרתף החזרות שהפך למועדון הריהאב ריאליטי סנטר ובהמשך לאחיו הגדול יותר הספייס ריאליטי ליד התחנה המרכזית, שני מקומות שנגוזו בענני הבירוקרטיה הממסדית…

אנרגיה, רוק כבד וחשוף היוצר אט אט מתח המשתפך בסופו של עניין למעין ריקוד שבטי, פגאני במהותו, לא פחות מחגיגה טקסית של שבט הנסתר מעין האדם הלבן בין יערות האמזונס, הסוואנות באפריקה ושרשראות ההרים המבתרות את מזרח אסיה, כך חברי להקת The Great Machine ממציאים עצמם כל פעם מחדש, הופעות על ספינת תיירות מול חופי תל אביב, בפארק הסקייטרים ביד אליהו, במועדוני השולים הכי תחתיים ונמוכים בתל אביב, במתחמים מחוץ לגדר בפסטיבלים, סוחפים, מושכים וגוררים אחריהם חבורות מעריצים המבקשים לפרוק ולהתפרק עם אנרגית הצלילים.

ואחרי חימום אש שורפת שכזה, אתה מצפה שכל המכשפות, אקא All Them Witches הלהקה האורחת מנאשוויל, טנסי, רפובליקת האפשרויות הבלתי מוגבלות, הנעה על פני מסלול מוסיקלי המטבל ומשלב יחדיו מוטיבים המגיעים מסצנות הפסיי רוק, הבלוז החשמלי והגראז' ונחשבת כיום לאחת מהבולטות בסצנת ה-Stoner, תתעלה בכמה רמות מעל החגיגה שהתרחשה כאן.

הלהקה המונה את הסולן צ'ארלס מייקל פארק ג'וניור ובקיצור צ'ארלס מייקל המנגן  בגיטרת בס, בן מקלאוד בגיטרה חשמלית, אלן וואן קליב בקלידים ורובי סטידלר על התופים, פתחה כאן בתל אביב את הסבב האירופאי שלהם ובעצם היציאה הראשונה שלהם מאדמת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בעקבות השקת אלבומם האחרון שיצא בשלהי הקיץ העונה לשם הכה דרמטי – Dying Surfer Meets His Maker, סוג של כבוד אמיתי וייקר לסצנה התל אביבית.

עשר דקות במדויק לאחר שהמכשפות התחילו את המופע שלהם, ולאחר שהספקתי לצלם אותם מקדמת הבמה מימינה ומשמאלה, מעל הרמקולים ומתחתיהם, נעתי בזריזות אל הגלריה הממוקמת מעל הבר במועדון משקיף מעל הקהל העצום שכבר החל את מחולות הפוגו במעגל אש צוברת ברחבה הקדמית ובכמה מוקדים בשאר המועדון, והתמקדתי בהאזנה ובצפייה לליין אפ הארוך יחסית שאכן באמצעותו הציגו את האקלקטיות המוסיקלית שנעה כמובן מעל מצע סטונר המתבסס על אקורד כבד מונוטוני במעין סוג של מצע תרבית במעבדה, לצמחייה מוסיקלית עשירה, אפלה, קודחת וכואבת המדלגת מהפסיכדליה העמוקה והחודרנית, דרך הבלוז החשמלי השחור והלבן כאחד דרך הפרעות שרק גראז' וולגרי מתריס יכול לפמפם לך את התובנה ותעלות הקשב בשולי האוזניים (בנוהל קבוע, אטמי אוזניים של פועלי מכונות תעשייתיות באוזני) הופכים את הקהל להמוני שבויים מנפנפי ידיים, רוקעים ברגליים ומנענעים בגולגולותיהם.

אלבומים זה מושג מהעבר – הנה העובדה שחלק ניכר מהקהל ידע את מילות השירים, מנפלאות הטכנולוגיה והרשת הכלל עולמית, תכלס (זהירות חפירה!) כיום אתה לא צריך הרבה, קח שם של הרכב מוסיקלי וצא למסע קיברנטי לדוג את הצלילים, השירים, האלבומים הרשמים, תגיע למופע בעולם האמיתי מצויד ומעודכן, טחון בשכל כאילו והערצת ועקבת אחרי ההרכב עשרות או מאות בשנים…

אני מאמין באמונה שלמה כי כאשר ההרכב הזה יגיע לחלק האירופאי של הסבב הוא עשוי למחוץ ולנתץ את סוכני דאע"ש ביבשת הישנה, בדוק.

ליין אפ: Jam, Death of Coyote Woman, Dirt Preachers, Mountain, Funeral for a Great Drunken Bird, When God Comes Back, Call Me Star, Open Passageways, Talisman, Charles William, Blood Sand/Milk And Endless Water, Heavy Like a Witch/ הדרן: Last Name is the Blues, Elk Blood Heart, Swallowed by the Sea

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

אלבומיישן

וידאו