סיקור הופעות

השקט האמיתי של שלומית אהרון

פתיחת סבב הופעות חדש בעקבות אלבומה האחרון "שקט אמיתי", שלומית אהרון במוזיאון תל אביב לאמנות, ליל שישי 29.01.2016, אורח – אוהד חיטמן. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

שלומית אהרון, ליל שישי במוזיאון. צילום: שילי אראל
שלומית אהרון, ליל שישי במוזיאון. צילום: שילי אראל

כאשר שלומית אהרון פותחת מבערים במיתרי קולה אתה מבין מיד היכן טמונה האיכות האמיתית, היכולות הווקליות של שלומית לקחו אותה מאז ימי "הכל עובר חביבי" להרפתקאות עם זמרי אופרה כייבגני שפובלוב ושלושת הטנורים יותם כהן, גיא מנהיים ויוסף ארידן, מתויגת מידית כמבצעת הניצבת מעל הממוצע של זמרות המיינסטרים הישראליות.

כך גם אמש, עת מלאה שלומית אהרון את אולם אסיא במוזיאון תל אביב לאמנות בקהל שהגיע לצפות ולהאזין לביצועיה עם השירים מהאלבום החדש "שקט אמיתי" לצד השירים מארסנל הקלאסיקות המוכרות של הזמרת אשר עובדו והופקו בידי איל מזיג כך שיתאימו וישתלבו בצבעיו של האלבום אותו הפיק פטריק סבג.

האלבום "שקט אמיתי" מציג פעם נוספת את איכויותיה של שלומית אהרון כמבצעת היודעת להגיש טקסטים באופן מעודן, אלגנטי, חכם וקסום, במיוחד בולט בו מבחינתי השיר שאת מילותיו היא כתבה בעצמה "נהיה אשר נהיה" מעין חשבון נפש והסתכלות סמי פילוסופית על הוויית החיים המקבל קצב נכון מידיו של דניאל דור בדמות מנגינת לכת אירית קלטית.

חברו את העוצמה הטקסטואלית של שלל הכותבים והמלחינים ביניהם תמצאו את שלמה ארצי מצד אחד ואת רמי קליינשטיין מהצד השני ושזרו אותם בחוכמה, כן כן זו חוכמתו של איל מזיג שצבע את "השירים הטובים מכל הזמנים…" יחד עם שירי האלבום החדש ויצר מארג בן שעה וחצי המגיש את המיטב, המגיש פס קול חיים, המגיש פיסות היסטוריה שרגעים ממנה גורמים לצביטה קלה בבלוטת ההתרגשות (זו לא חוכמה כששלומית מבצעת "בלוז מדרגות הרבנות" ההופך את הערב לגרובי ביותר, את "הלילה", האהוב כל כך מימי האירוויזיון העליזים של "הכל עובר חביבי", או את "הימים האחרים" הנפתח בהקלטה המקורית מימי להקת פיקוד מרכז…)

אז מה היה לנו אמש? שלומית אהרון, מלווה בהרכב נגנים מצוין הכולל את המנהל המוסיקלי דרור אלכסנדר בפסנתר וקלידים, את אייל הלר בגיטרות חשמלית ואקוסטית, את אורן לץ בגיטרת בס, נעה איילי בצ'לו, עופר פלד בכלי נשיפה (חליל וסקסופון), גלעד דוברצקי בכלי הקשה ואיתן רז על התופים גורמת לי להבין החל מהרגעים הראשונים של המופע שאין זה משחק ילדים, כאן ניצבת מולי אחת הזמרות המבצעות היותר טובות שיש בארץ, כל זיע מיתר גרון, כל עלייה ונסיקה מעלה של קולה, הכל תפור וחבור יחדיו לכדי ערב שירה (הי, הייתה גם שירה בציבור, ככה זה כשהשירים צרובים בדי.אנ.אי העממי) מעולה אותו קישטה שלומית בדמות אירוח של אוהד חיטמן, יוצר מבצע בעל איכויות קול מעולות שחבר עמה לדואטים בהצלחה רבה.

אתה יוצא מערב שכזה עם התובנה שמיינסטרים אינה מילה גסה.

ליין אפ: תגיד לי, האורח, נהיה אשר נהיה, רועה ורועה, שקט אמיתי, שני שושנים, היו לילות, סתיו (עם אוהד חיטמן), בת הים (עם אוהד חיטמן), עוד רגעים אחדים, לונדון, בלוז מדרגות הרבנות, הלילה. הדרן: תמונה קטנה, הימים האחרים, אגדה אבודה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – יובל אראל

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: