דיווח מהשטח

שחרית של לילה…

שי צברי ונבחרת הגרוב של המזרח התיכון במופע המסכם את פסטיבל הפסנתר לשנת 2015, אורחים – מארק אליהו ושלומי שבן. נכח, רקד, שר, מחא כפיים ומדווח – יובל אראל.

האמת, אני מלווה את שי צברי בדרכו המוסיקלית עוד מהזמנים שהוא תופף, שרק ושאג במופעי "אדומי שפתות" של רע מוכיח וברי סחרוף, עם הופעותיו הראשונות בחומרים אישיים ומקוריים לצד דמויות מיתולוגיות בחייהן כאהובה עוזרי ועד מופע ההשקה החגיגי לאלבום הבכורה שלו "שחרית" ועוד היד נטויה.

הסיבה היא ברורה, פשוטה וקצת אגואיסטית – שי צברי נותן בגרוב, הוא גורם לך לשמוח, להניע את הגוף, לדפוק עם היד על הירך ואפילו לשיר, לא משנה אם אתה יודע או סתם זייפן, העיקר שאתה בגרוב עם כל הקהל הקדוש הזה שמלווה אותו בהופעות, בחיבור שלו מחוץ לבמה, בחום של האנשים, בזיעה של הביחד, מעביר לך תחושה של אנחנו בשבט הגדול!

כל השאר בכלל לא משנה, העובדה ששי צברי שואב את מקורותיו ממקורות העם היהודי, מהמסורת הרחבה והעשירה, העובדה שיש לו פח זיתים אורגינלי כדי לתת בו דפיקות במקצב תימני, העובדה שיש לו צעיף שאורכו כמרחק בין עיר מגוריו בת ים לעיר העברית הראשונה, העובדה שיש קהל רב שנוהר להופעותיו, הכל לא משנה, זה תמיד אתה, במקרה הזה אני, ושי צברי, פשוט שמחה אמיתית, ומהי חשיבותה של המוסיקה והשירה אם לא לשמח לבבות?!

פרסומת
שי צברי, חותם את פסטיבל הפסנתר. צילום: יובל אראל
שי צברי, חותם את פסטיבל הפסנתר. צילום: יובל אראל

אז השנה שי צברי הצטרף לשורת האמנים שנטלו חלק בפסטיבל, ארבעה לילות, עשרות הופעות, מגוון אדיר, ממזרח, מערב, רוק, פופ, אתני, יהודי, ערבי, הכל בכל מכל וכול, שי צברי קיבל את המתנה הכי טובה – לשחרר את הקהל בתום הפסטיבל עם הטעם הכי מתוק בפה ובנשמה.

מארק אליהו. צילום שילי אראל
מארק אליהו. צילום שילי אראל

הרעיון לארח את מארק אליהו, אחד מהמוסיקאים הצנועים אך המוכשרים שנמצאים כאן בסצנה, מי שמביא, משמר ומשדרג את הצלילים המגיעים מערש התרבות, מתוככי הסהר הפורה, היכן שהכל החל, עוד כשאברהם אבינו לקח מקל נדודים וכמה פרוסות לחם ויצא בעקבות הוראותיו של אלוהים לארץ כנען כדי להגדיר לנו היכן הסצנה אמורה להתרחש.

שי ושלומי, פסנתר. צילום: שילי אראל
שי ושלומי, פסנתר. צילום: שילי אראל

השילוב המוסיקלי במסגרתו אסף תלמודי, המפיק המוסיקלי של שי צברי ואיש הקלידים שלו, יושב לסירוגין על אורגן חשמלי ופסנתר, מלווה בחברי נבחרת הגרוב ובקדמתם מארק אליהו והקמנצ'ה והטאר שלו, העפילו אמש לגבהים של עושר ואושר מוסיקלי כאשר בהפתעה גמורה מצטרף להרכב העולץ שלומי שבן, כדבריו "משלם חוב של חברים" לאחר שאירח את שי צברי במופע שלו בתחנת הכח דליה, שלומי, אחד מאמני הפסנתר המוכשרים שברגיל היה מתכבד לפתוח את הפסטיבל, מגיע הערב כמי שנועל אותו עם חברים טובים.

פרסומת
צברי ותלמודי. צילום יובל אראל
צברי ותלמודי. צילום יובל אראל

הקהל שמילא אמש מהשעה עשר וחצי ועד אחת בלילה את אולם "אסיא", המקום הכי נמוך והכי עמוק במוזיאון תל אביב לאמנות, קיבל את החגיגה הכי מוצלחת שהפסטיבל הזה הגיש אי פעם.

וקוראים נכבדים, זה המקום והמקרה שלא צריך להרבות במילים ותיאורים, אני אתן לויז'ואל והסאונד להעביר את המסר, כן, כאן למטה, קטעי וידאו.

ליין אפ: הלוחש למכוניות, שחרית, קשה בלילה, אבוא בגבורות, הניחי לי, המלך (עם מארק אליהו) , חומה ומגדל (קטע אינסטרומנטלי של מארק אליהו), לווי אותי (עם מארק אליהו), מעלי דממה (עם מארק אליהו), צלצולי פעמונים, פוגח נח'ל, הקסם נגמר (עם שלומי שבן) , שלום לך דודי (עם שלומי שבן ומארק אליהו) הדרן: לונגה, עמק הפרחים, מחר בעזרת השם (עם שלומי שבן).

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: שילי אראל

וידאו

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: