בית ספר לגיבורי גיטרה

המופע של ג'ו בונמסה בהיכל התרבות, תל אביב, מוצ"ש, 26.09.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

האמת, עד חודש מאי האחרון שמו של ג'ו בונמסה כלל לא עבר בארסנל המוזיקה אצלי, לא הכרתי, לא שמעתי, כאשר הודיעו לי כי הוא אמור להגיע לארץ על מנת לפתוח את סבב ההופעות הנוכחי שלו באירופה דווקא כאן בישראל, הלכתי לעשות שיעורי בית על מנת להבין במה דברים אמורים, כעת אני נושא מטען של צפייה ממושכת בסרטים המתעדים את הופעותיו ברחבי העולם ואפילו קראתי קצת מאמרים וכתבות אודותיו, אך כל אלו לא הכינו אותי כלל לחוויה שחשתי אמש, תכלס, מדובר באדם שהגיטרה היא חלק אורגני מגופו, סוג של המשך אחרי האצבעות, פשוט אין דברים כאלו.

ומה הפלא, האיש שכבר בגיל 12 נבחר לחמם את ההופעות של בי.בי קינג, נחשב בעולם הרחב כאחד מהגיטריסטים הכי מוכשרים בנגינה, בטכניקה, ביצירה, בווירטואוזיות ובכלל, כשהוא מלהטט על מיתרי הגיטרות החשמליות, חולף בין סגנונות המייצגים את האמריקנה ביסודותיה, החל מרוק קלאסי חזק הנע בין בלדות לאקורדים מהירים וחותך לקטעי סולו מוטרפים, עובר לבלוז עירוני חשמלי מהוקצע, נוגע ברג טיים, ג'אז וכל נגזרת של מוזיקה שחורה או לבנה שצמחה מעל האדמה שבין האוקיינוס האטלנטי ועד האוקיינוס הפסיפי, אתה יכול להבין שהאיש ניחן במתת אלוהים, אם יש דבר שכזה.

זהו ביקורו השלישי בארץ ורבים מבין "מקצועני" הגיטרות והרוק מכירים אותו ואת יכולותיו עלי גיטרה, זו הסיבה שאמש המה היכל התרבות בקהל רב שכמעט ומילא עד תום את אלפיים ארבע מאות ושמונים מושבים שנמכרו למופע בסכומים שנעו בין שמונה מאות ₪ בגוש המרכזי ועד ארבע מאות ₪ ביציע.

בכלל בונמסה הגיע לכאן כדי להציב סטנדרטים חדשים ואחרים מהמקובל בארץ, לא רק במוסיקה אלא במשמעת עצמית כיסוד להתחלת עבודה, המופע נקבע לשעה שמונה בערב, אתם קולטים? שמונה בערב במוצאי שבת בהיכל התרבות? אכן, שמונה בדיוק כבו האורות הראשונים באולם בסימן שיאללה, תפסו את המושב כי המופע אמור להתחיל, אבל המציאות הישראלית תמיד תנצח, אז המופע החל בשמונה ורבע.

שעתיים תמימות שנחלקו לארבע סשנים של מוסיקה הוגשו לקהל בידי ג'ו בונמסה שהספיק לנגן על מספר גיטרות אותן הגיש לו במהירות אחד מאנשי צוות ההפקה, כשהוא מלווה בהרכב נגנים שכלל את ריז ווינס בקלידים שכללו בין היתר מפלצת אורגן האמונד אדירה הכוללת מפוח נפרד, את מייקל רודס בגיטרת בס, את אנטון פיג על התופים ואת לי טורנבוג בחצוצרה ופול סרה בסקסופונים.

בונמסה החל לתת עבודה בלי לעצור, מיצירה ליצירה, נותן את הכל, מוכיח לקהל שיש איכויות מוזיקליות בכמה רמות יותר גבוה ממה שהם הורגלו עד היום, הכל ממוטב עד רסיס הצליל הכי פעוט, לא נותן לו ליפול בין המיתרים, עושה עבודה עבודה, ברגע היחידי שעצר לשניה את הנגינה ופנה לקהל הוא אמר באנגלית – "הגעתי לכאן בחמש אחר הצהריים, אני נוהג לפתוח את ההופעה בול בזמן בשמונה, אבל בחמישה לשמונה לא היה איש באולם, אולם בשמונה ורבע המקום היה מפוצץ,  אז נאלצתי לפתוח באיחור של רבע שעה", סוג של דברי אלוהים חיים, אלוהי הגיטרה כמובן…

הליין אפ כלל מבחר מהמיטב מאלבומיו, 16 עשר במספר לצד ביצועי מחווה לכמה קלאסיקות כאשר היצירות מציגות את הצלילים הבסיסיים של יסודות הרוק, הבלוז, האמריקנה ואף קורטוב ג'אז לצד סווינג, יצירות שכל מטרתן לאפשר לג'ו בונמסה ללהטט על מיתרי הגיטרות, לצאת לקטעי סולו המתאפיינים בריפים ארוכים, בפרצי דיסטורשן לצד פריטה זעירה בשלל סגנונות המעלים מיד את הרוח הנושבת מהשפעות רבות של כמה מהקנונים של עולם הגיטרות החשמליות החל בסטיב האו מלהקת יס, דרך דיויד גילמור שהופיע באותה עת בלונדון עם אלבומו החדש, עובר לקרלוס סנטנה, חותך לא פעם אחורה לימי הפסיכדליה של שנות השישים עם ג'ימס מארשל הנדריקס, נוגע לא נוגע באריק קלפטון, ואף עובר את המחסום הבלתי כתוב ופורץ פנימה ועמוק אל תוככי המוזיקה השחורה ומשאיר את הקהל צמות למושביו בפה פעור, עיניים בוהות וכפות ידיים לוהטות מרוב מחיאות כף.

אכן היה זה בית ספר לגיבורי גיטרה, מאז המופע של רוברט קריי כאן בהיכל, אשראי שזכיתי לחוות את הרגעים הללו והמופע הזה.

ליין אפ: Spanich Boots, I Know Where I Belong, The River, Burning Hell, Hey Baby, Oh Beautiful, Happier Times, Spoonful, See See Baby, Double Trouble, Never Make Your Move Too Soon, Gave Up Everuthing, Love Ain't a Love Song, Sloe Gin, Ballad of John Henry, Angel of Mercy, All Aboard.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו