דיווח מהשטח

עומר נצר – אמריקנה בנמל הדייגים היפואי

מופע במסגרת סבב ארצי, עומר נצר טריו בקונטיינר, נמל יפו, שלישי, 12.05.2015, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

עומר נצר, הקונטיינר. צילום: יובל אראל
עומר נצר, הקונטיינר. צילום: יובל אראל

בראשונה, אודה ואתוודה, כבר הרבה זמן אומרים לי שאני חייב לראות ולשמוע את עומר נצר בהופעה, אומרים לי שמדובר במשהו מיוחד, שונה, לא שגרתי, תמיד אני מחמיץ, התחייבות כזו או אחרת, או כל תירוץ אחר. בשנית אספר כי אמש חשתי איך ההאנגר העצום של הקונטיינר בנמל יפו הולך ומשנה עצמו למעין אסם, מתבן, או אורוות סוסים הסמוכה לתחנת רכבת קיטור נושנה באחת מעיירות הספר של המערב הפרוע במרכז ארצות הברית של פעם.

עומר נצר, תושב קיבוץ כברי שליד נהריה, עיירת ספר צפונית, פעם המרכז הרוחני של העלייה הייקית כיום כור היתוך ארצישראלי, האוחז בגיטרה אקוסטית ניסה את מזלו באחת מתוכניות הריאליטי הטמבלויזיוניות – "דה וויס", שם נחשף כסוג של טרובדור שדות שיפון ופרסות סוסים הממולל גבעול קש בין פריטה על גיטרה ושירה צרודה של בוקר שזה עתה נחת בעיר ממסע ממושך ומפרך להובלת עדר בקר מהשדות אל המכלאה המקומית.

אמש, בקונטיינר, המקום שמשלב סרדינים, אגסים, סלק ואלכוהול בכפיפה אחת עם מופעי מוזיקה נכונים הפתוחים לקהל ללא תמורה כספית, ראיתי ושמעתי את עומר נצר לראשונה מעל במה. מוזיקאי נוסף המצטרף לסצנה בה חברים שמות כגבע אלון ומאיה איצקוביץ.

הצעיר שפניו מעוטרות בזקן בוקרים, לבוש בחולצה משובצת, סוג של תיוג אופנתי לז'אנרים המוזיקליים אליהם הוא חובר, קוקטייל משובח בו נמהלים יחדיו בלוז, פולק רוק אמריקאי מחוספס, וקאנטרי, מה שנקרא בכלליות – אמריקנה, הגיש יחד עם שני נגניו לטריו, דני אלמוזלינו בגיטרת בס ואביב ברק על התופים, ליין אפ של שירים שפשוט העיפו אותי היישר לאותה הוויה שציינתי בפתחה של כתיבה זו, אסם או אורווה אפופת חציר, אלכוהול שורשי ועשן גחלי המדורה מעליה נתלה הקומקום או נתח הבשר הנצלה ארוכות לטובת כרסיהם של חבורת הבוקרים.

עומר הגיש חומרי מוזיקה הנעים בין יצירות מקוריות שכתב, הלחין ועיבד בעצמו לבין מספר ביצועי מחווה לכמה קטעים מהז'אנר, ביצוע מיוחד ל שיר No Diggity  של ההרכב ארנ'בי האפרו אמריקאי "בלקסטריט" שזכה לעשרות ביצועי מחווה ופרשנויות לשלל סגנונות, במיוחד אלו שצ'אט פייקר ופסנג'ר בישלו, כל אחד לחוד, לי נותר להאזין ולבחון את השירה הצרודה, להתמקד באקט האינטימי לחלוטין עם מיתרי הגיטרות, אקוסטית או חשמלית לחילופין ביציאה לקטעי סולו פראיים ומושקעים, למדוד את החיבור בין חלקי המשולש המוזיקלי ולקבל תצוגת תכלית מצויינת של החוויה העממית משדות השיפון (כבר אמרתי) עם פוטנציאל אדיר להמשיך ולחרוש ולהניף דגל בשלל מועדוני המוזיקה הקטנים עד הגדולים ברחבי הארץ עם עתיד מובטח בהרבה מאוד פסטיבלים, כאן ובמיוחד מעבר לים.

אני ממתין לאלבום השלם.

 

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close