שבת, אוקטובר 31, 2026

האיטלקייה בתקווה

עד שהקובות בורגול הוכנו בשוק שכונת התקווה קפצתי היום אל הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין על מנת לטעום מהמחזמר ההולך ומתהווה של תלמידי שנה ג' אחריהם אני עוקב בשנתיים האחרונות, מהמחזמר "מופע הקולנוע של רוקי" ועד "שירי אהוד מנור", המחזמר מביא למעשה את סיפורו הדמיוני למחצה של יורם עצמו כנער צעיר שגדל על הפסטיבל, כך יורם בעצמו מספר – "סן רמו היה אירוע מכונן בחיי. התקופה, שנות ה – 70 המוקדמות, תחילת הטלוויזיה בשחור לבן, ימי הרומנטיקה והזמרים הגדולים, מינה, אדריאנו צ'לנטנו, צ'יליונה צ'ינקווטי, בובי סולו ועוד רבים אחרים שרו את שירי האהבה הגדולים מהחיים – ועוד באיטלקית, אותם למדנו בע"פ ומילותיהן עזרו לנו להסתדר באיטליה".

סיפורו של הפסטיבל המגולם בידי תלמידי הסטודיו עשוי, כנהוג במחזות זמר, שרשרת של 21 שירים מהלהיטים הגדולים ביותר שבוצעו במהלך שנותיו של הפסטיבל, חלקם של השירים אף תורגם לשפה העברית, בין הביצועים הבמה, שזור סיפורו של נער שבקסם של רגע נכנס לטלוויזיה ומטייל בתוך הפסטיבל, עובר תהליך התבגרות ומגלה את החיים דרך זמרי ושירי הפסטיבל. את הנער מלווה מנחת הפסטיבל כמיטב מסורת תכניות האירוח האיטלקיות. הדמויות של הזמרים ובמיוחד הזמרות על שלל התלבושות, הריקודים והכוריאוגרפיה המצוינת יוצרים במשך קרוב לשעתיים מופע בידור מהנה הגורם לצופים לזמזם בעל כורחם את השירים המוכרים ולהזיז מעת לעת את מותניו, ידיו ורגליו…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהחזרה הגנרלית

בקטנה  – ההצגה תתקיים ממש בטפטופים, אז תרוצו על זה!!!

וידאו

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

הערה 1

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...