כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנה

משחקים בשירים

דיווח מתחרות סטודנטים בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין בביצוע משירי אהוד מנור, שישי, בוקר 20.06.2014, דיווח ותיעוד – יובל אראל.

ספונג'ה, מקום ראשון. צילום: יובל אראל
ספונג'ה, מקום ראשון. צילום: יובל אראל

הבוקר התקיימה בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוישטיין בשכונת התקווה בתל אביב תחרות המלגות השנתית ע"ש אהוד מנור. במסגרת התחרות בצעו תלמידי שנה ב'-ג' החברים במקהלת הסטודיו שירים מהרפרטואר הבלתי נגמר של אהוד מנור.

הביצועים תיאטרליים צבעוניים ויוצאי דופן, בוצעו בפני חבר שופטים המורכב מזמרים, במאים, בוגרי הסטודיו וידידי/תורמי הסטודיו. השנה שפטו בתחרות מארינה מקסימיליאן בלומין, איתן פוקס, אבי טולדנו, ירדנה ארזי, בוגרת הסטודיו אביבה נגוסה, תורמי הסטודיו ד"ר מאיר דביר ושוקי מדנס וכן עפרה פוקס מנור אלמנתו של אהוד מנור שאף תרמה מלגה.

סקס אחר תמיד מוכר. צילום: יובל אראל
סקס אחר תמיד מוכר. צילום: יובל אראל

הזוכים:

במקום הראשון: חנן שוורצברג (שנה ב) – "ספונג'ה"

מקום שני: אדם הירש (בלוז חולה האהבה), תום גרציאני (יש גבול), אורי עטייה (שמור לך חלום קטן)

מקום שלישי: גל בן עמרה (לא ידעתי שתלכי ממני), דוראל זילברמן (עניין של זמן), ליאור בלאוס (זו לא חוכמה לומר ז'ה טם) ורועי וינברג (אל תספר לאמא).

הערת הבלוג: תכלעס, התחרות הזו יכולה להוות מופע בפני עצמו, כשרונם של תלמידי הסטודיו במתן פרשנות תוך משחק לתוכן השירים מלווה בהעמדה, ריקוד ותלבושות לוקח את השירים הכל כך מוכרים ואהובים שאהוד מנור העניק למיטב המבצעים במוזיקה הישראלית, אל מחוזות אחרים והופך את כל התחרות הזו לשעה וחצי בלתי נשכחות, בחייאת, יורם לוינשטיין, אתה הרי תקרא את  הכתבה הזו ביום ראשון, אני אנצל את ההזדמנות להפציר בך להפוך את ההמחזה הזו למופע רץ, אם בסטודיו לקהל הרחב או בתיאטרון מסחרי\ רפרטוארי, כבוד לתלמידים המוכשרים וכבוד לזכרו של אהוד מנור.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהתחרות

וידאו

הזוכה במקום הראשון

 

רגעים מפה ומשם בתחרות

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא