דיווח מהשטח

הבלקון הכי נמוך…

פסטיבל שלישי לפרוייקט בלקוני טי.וי, הפסאז', אלנבי 94, מתחת לאדמה, שבת 02.08.2014, מביא את הקולות והצבעים מרובה של החגיגה וזורק כמה מילים על הנביא ישעיהו והמערכה הצבאית – יובל אראל.

גבריאל, אל תקפוץ, תשתעל. צילום: יובל אראל
גבריאל, אל תקפוץ, תשתעל. צילום: יובל אראל

שוב חוזרים למחילות בגרסה התל אביבית, מועדון הפסאז' מתחת לאדמה ברחוב אלנבי מארח את הפסטיבל השלישי מטעם פרוייקט בלקוני טי.וי הסניף התל אביבי שמופק בשיתוף מכללת BPM למוסיקה. לאחר שנדד ממרכז תל אביב למתחם המושבה האמריקאית ביפו, מגג לגג, בבריחה מתמשכת מתלונות השכנים שמוזיקה לאוזניהם היא קללה, משיק הבלקוני סט נוסף של מופעים ממיטב המוזיקאים שהתארחו בצילומי הקליפים המתפרסמים ברחבי העולם, פסטיבל הפתוח לקהל הרחב.

החזון של תומר. צילום: יובל אראל
החזון של תומר. צילום: יובל אראל

ההתעניינות המיוחדת שלי באירוע התמקדה בראש ובראשונה במופע של ההרכב ISAIAH, ההרכב החדש של תומר ישעיהו התופס תאוצה ופופולאריות לאחר שאלבום הבכורה שלהם הושק במחנה הלהקות.

פרסומת

 

תומר, מי שהנהיג עד לא מזמן הרכב העונה לשם "הבשורה" החליט לשנות כיוון מוזיקלי וגרף עצמו הרחק הרחק למזרח אסיה לתת היבשת ההודית, צליליה האופיינים של ISAIAH  המתבססים בין היתר על נגינת ההרמוניום של הזמרת מיקה אבני, השילוב של המיני בוזוקי חשמלי של תומר לצד הבס הכפול של יוגב גלוסמן היוצרים סגנון חדש הנע בין הודו ליוון דרך פולק אמריקני רך.

את תומר ראיתי לראשונה בדיוק לפני ארבע שנים כאשר השיק את אלבום הבכורה "וזה הכל לעת עתה" עם הרכבו הקודם "הבשורה", סוג של אלבום פואטי, ציורי.

פרסומת

תומר, ששם משפחתו כשמו של הנביא התנ"כי ישעיהו בן אמוץ, ההוא שחזה חורבן לעמי הסביבה ובמיוחד את "חזון אחרית הימים", לוקח זאת ברצינות רוחנית מסויימת, כפי ששם הרכבו הקודם היה "הבשורה" כך ההרכב הנוכחי הקורץ גם לסצנה שמעבר לים נקרא על שמו של הנביא כפי שתורגם לאנגלית – ISAIAH.

הגוון המוזיקלי המיוחד של ההרכב החדש עשוי לקחת את הנגנים היישר לסצנה של מוזיקת עולם לאו דווקא מקומית, מהרחרוח שלי סביבם לא ראיתי עדיין גוף מקצועי מוזיקלי הפקתי העומד שם ברקע, ונראה כי זו העת לחיבור שכזה אשר ימנף אותם לקהלים רחבים יותר, מעבר לחימום במועדון בארבי או אירוח בפסטיבל אינדי כלשהו בארץ.

ובקטנה – במהלך 45 הדקות שהוקצו ל- ISAIAH  הם בצעו בנוסף לשירים מתוך האלבום גם חומרים חדשים – When it's time , Dancing yellow fish ו – Go sister.

וידאו פליי ליסט ISAIAH בפסאז'

 

פעמי המערכה הצבאית לא נעלמים גם מהאסקפיזם המוזיקלי הנוכחי ובאים לידי ביטוי בחלק מהמופעים המתרחשים במהלך מוצאי שבת האחרונה, כך יהוא ירון, יוצר ומבצע המלווה עצמו פעם בגיטרת בס חשמלית ופעם בקונטראבס, לוקח על עצמו בזמנו החופשי לבצע את השיר "כשהקוצים היו קוצים" מתוך אלבומה השלישי של רונה קינן (מישהו אמר מאיימים גם על מוזיקאים?…) "שירים ליואל", ובהערת אגב, רונה, המזוהה בסיג ושיח הפוליטי בן זמננו עם הקשת השמאלית בעם מצטטת בתוך שירה זה חלקים מהמנון המחתרת היהודית הכי לוחמנית בה היה חבר אביה עמוס קינן המנוח – לח"י, "חיילים אלמונים" שאת מילותיו חיבר אברהם "יאיר" שטרן, ממנו נגזר המושג "משורה משחרר רק המוות". סלט מעניין…

"חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים, וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים: מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת."

זה כן זמן טוב לחיילים אלמונים. צילום: יובל אראל
זה כן זמן טוב לחיילים אלמונים. צילום: יובל אראל

 

דעה עכשווית נוספת העלו חברי להקת "שפעת נפוצה" עם הסולן גבריאל ברויד בביצוע שיר חדש בשם "אני הפלסטיני החדש" במהלכו נופפו בדגל מדינת ישראל ותוך כניסה מטורפת קצב לשירם "אל תצא לקרב ללא קסדא".

 

בין מופע אחד למשנהו דאג לאון "נפולאון" פלדמן לתקלוט מרקיד המעביר את הזמן, הבלוג הוכרע קצת אחרי השעה 23:00 ונטש את המרתף, מפסיד את הופעתה של להקת גרייט מאשין ומסכן עצמו באוויר הפתוח למתקפות טילים…

שלי ורותם, מפסטיבל לפסטיבל. צילום: יובל אראל
שלי ורותם, מפסטיבל לפסטיבל. צילום: יובל אראל

ליין אפ: שלי ורותם, ISAIAH, יהוא ירון, אלון עדר וחצי להקה, שעלת נפוצה, עדי אולמנסקי, הגרייט מאשין.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

2 תגובות

  1. לא הולך להופעות בפסאז’, ניסיון אחד הספיק לי. מערכת הגברה וסאונד משנות ה-50, הרגלי עישון משנות ה-60. גם לא לשמוע טוב וגם להיחנק ולהסריח זה יותר מדי בשבילי…

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: