פסטיבל זמן פיוט – תפילת שבא

המופע המרכזי במסגרת פסטיבל ״זמן פיוט 4״ – ימן בלוז ורביד כחלני מארחים את אסתר רדא ושי צברי במוזיאון תל אביב, 04.02.2014. דיווח וצילום: יובל אראל.

עולם הפיוט חדר בשנים האחרונות ללב הקונצנזוס הישראלי והפך לחלק מהפסקול ומהקאנון  התרבותי. התעוררות זו מבטאת את הרצון של ישראלים רבים להתחבר אל מקורותיהם היהודיים ואל תרבות שיש בה עומק ושאר רוח.

חיבור זה כבר הפך למסורת בארבע השנים האחרונות, "פסטיבל זמן פיוט" בהפקת מרכז ברודט לתרבות יהודית, מעמיד את הטקסטים של הפיוטים והתפילות של יהדות התפוצות על שלל עדותיה המשתלבים בעיבוד מחודש ומודרני במוקד ההתבוננות וההאזנה.

הפסטיבל שהחל את דרכו באירוח הפרויקט של ברי סחרוף "אדומי שפתות" בשנת 2012 הגיע השנה במופעו המרכזי אל יהדות תימן ואתיופיה במתן כבוד לצלילי קהילות אלו שהיו די מבודדות תרבותית מקהילות אחיהם ברחבי העולם והצליחו לשמר מסורות אותנטיות.

המופע התקיים אמש באולם רקנאטי שבמוזיאון תל אביב לאמנות שהיה בתפוסת יתר של קהל הצמא לחומרים העתיקים. במרכזו של המופע עמדו חברי ההרכב הבינלאומי המצליח "ימן בלוז" המלווה את רביד כחלני אותם פגשתי לראשונה יחדיו בקיץ האחרון בבית "מזרח מערב" ביפו, אשר ארחו אמש בביצועים משותפים את הזמרים שי צברי ואסתר רדא בסדרת שירים ופיוטים עתיקים משורשי המוסיקה היהודית מתימן ואתיופיה.

במהלך ההכנות לקראת המופע, יצאו חברי "ימן בלוז" למסע התחקות אחר הצלילים המקוריים של התפילות והפיוטים התימנים והאתיופים הפחות מוכרים, אשר עובדו לכדי המופע בסיועם של אבי בורוכוב ועוזי "רמירז" פיינרמן, גיבור גיטרה מוכר ועמיתו של רביד כחלני בהרכב  Black Bruises במסגרתו מטפלים השניים בחומרים מוזיקלים מעולם הבלוז של שנות השלושים והחמישים של המאה שעברה, מחוספס, טבעי, מלוכלך ושורשי כמו שבלוז שחור צריך להיות.

את רביד כחלני מלווים באופן קבוע בסבבי הופעות מעבר לים ובמסגרת הפסטיבל חברי ההרכב הכולל את רוני עברין ואיתמר דוארי בכלי הקשה, ואיתמר בורוכוב בחצוצרה, המתוגברים בהרכב מיוחד של נגני כלי מיתר ונשיפה הכולל את מתן צ'פניצקי בסקסופון, יאיר סלוצקי בטרומון, הילה אפשטיין בצ'לון, קן טננבאום בויולה, הגר בן ארי בגיטרת בס ועמוס הופמן בפריטה על העוד.

המופע נפתח בקטעי הפיוט התימני המסורתי "לקראת שבת" אותו קרא בהטעמה רביד כחלני מספר התפילה שאחז בידו א-קאפלה ללא ליווי, ולאחריו עם הצטרפות הנגנים בוצע יחד עם שי צברי, גיבור שירת תימן והמקורות (שבגילוי נאות אני נמנה על מעריציו) הפיוט בנוסח התימני "יגדל אלוהים" על פי מילותיו של ר' דניאל בן יהודה הדיין, מיהודי איטליה במאה ה- 13 כפי שתורגם ללשון יהודי תימן.

לאחר הפתיחה עבר המופע לשילוב חומרים מוכרים מהשירים המוכרים של ימן בלוז ביניהם שולבו שני קטעים מהמוזיקה היהודית של יוצאי אתיופיה הדי מנוגדת לסגנון השירה התימני באשר הראשונים מבוצעים  מפי הקייסים האתיופים בשפת הגז, העיבוד הנוכחי לקח את הפיוטים בפיה של אסתר רדא, סוג של נסיכת גרוב עולה ותופסת מקום של כבוד בסצנת המוזיקה המקומית ואף מעבר לים, שהשיקה את אלבומה הראשון לפני כשבוע, לשפה העברית (גם אסתר נמנית על האמנים הנערצים עלי).

בהמשכו של המופע שולבו חומרים חדשים של חברי ימן בלוז שהופקו לאחרונה בסיועו של המפיק הבינלאומי ביל לווסל אשר יראו אור במהלך השנה באלבומם החדש.

כמה מילים על האווירה, לפני תחילתו של המופע, כאשר נודע לי כי הוא בבחינת סולד אאוט ומעבר לכך, לחשו באוזני כי יתכן והמופע היה צריך להתקיים באכסניה מכובדת אחרת, גדולה יותר, הקהל הרב והמגוון שהגיע מלא אף את מדרגות המעברים, אשר התרוקנו די מהר עם עלייתו של שי צברי בתחילת המופע לכדי שתי קבוצות צעירים שרקדו צמוד לבמה והוסיפו את הנופך העסיסי למופע המתקיים באולמו הראשי של מוסד תל אביבי המזוהה עם תרבות מאופקת ופחות יצרית, יש משהו בחיבור הזה של מופע אתני מסוג המופעים של רביד כחלני ואולם קונצרטים מהוגן המסודר בשורות מושבים מרופדים, אלו הצלילים הגורמים לך לקום מהמושב ולהתנועע למקצבים השבטיים הריטואלים, בנקודה זו אוכל לאמר ומניסיון כי דווקא המופע הראשון שנטלתי בו חלק בבית מזרח מערב היה יותר מוצלח, אין ספק שהניגוד בין האווירה המשוחררת והגרובית לבין המקום ה"מהוגן" ושמרני יוצר אילוצים.

אולם המופע, בראש ובראשונה, ומעבר לחגיגת הצלילים המרקידה הוקדש כאמור לחידוד וחידוש המסורות והאמונות העתיקות של קהילות העם היהודי והן החיבור לשמרנות המוזיאונית.

אפשר לאמר כי דמותו הססגונית של רביד כחלני היוותה המגנט למופע כולו, רביד המיטיב לשלב בין קולו הגרוני עד לזעקות שמחה או יבבות עצב ויגון לבין תנועות גופו הדק בצעדי ריקוד סוחפים מציג מעל הבמה, במופע הנוכחי ובכלל דמות ציורית, שופעת קצב וקסם המושך אותך להניע את עצמך כמובל במעין מטה קסם לחוויה האתנית הנוגעת הן בצלילים קדמוניים והן במקצבים שבטיים עם מוטיבי טראנס.

המחוות שרביד וההרכב יוצרים ללחנים והפיוטים העתיקים לצד החומרים המקוריים שאף הם מתבססים על המקורות של הרי תימן מציבים אותם בכמה רבדים מעל הסצנה האתנית\מזרח תיכונית\שורשית כיוצרים ומבצעים בסוגה של מוזיקת עולם אמיתית, ולראיה, רוב זמנו של רביד הוא במסעות וסבבי הופעות ברחבי העולם מהמזרח הרחוק ועד אמריקה הצפונית בפני קהלים אדירים של עשרות אלפי אנשים באולמות ענק ואצטדיונים.

שאפו גדול לצוות ההפקה של מרכז ברודט, בראשות שירה סיון – מונסונגו והדס אהרון על ההפקה והליווי של הפרויקט אמש ובכלל בכל שנות קיומו בהבאת הצלילים העתיקים לקדמת הבמה.

ליין אפ: לקראת שבת, יגדל אלוקים (עם שי צברי), ימן בלוז, יודוך, אום מין אל יאמאן, הללויה (עם אסתר רדא), גאל אל אדיב (עם אסתר רדא), אהוב מהר המון (עם שי צברי), דרה, טרפה לה וריטה, קטע סולו של רוני עברין ואיתמר דוארי בכלי ההקשה, גימברי בלוז, גימברי פאסט, דואט שירה ועוד, ג'אט מחיבתי, ציון.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו