סיקור הופעות

שודדים במהירות האור

מופע השקה חגיגי לאלבום השני של אלישע בנאי וארבעים השודדים "במהירות האור", מועדון בארבי, 05.02.2014, אורח – פיטר רוט, חימום – יותם בן חורין. מדווח – יובל אראל.

אלישע, שודד במהירות האור. צילום: יובל אראל
אלישע, שודד במהירות האור. צילום: יובל אראל

כבר חלפו שנתיים מאז ניצב אלישע בנאי על בימת מועדון בארבי לחגוג את השקת אלבום הבכורה של הרכבו ארבעים השודדים, אז המועדון היה מפוצץ, הסקרנות של הקהל לראות את הבן של יובל עשתה את שלה, רוקר צעיר ומקועקע חוגג את אלבום הבכורה לצידה של אמו על הבמה ואביו מחייך בסיפוק ליד הבר מאחורי הקהל העצום.

מאז, אלישע והשודדים הספיקו לחרוש את הארץ ולהתחרע כמעט בכל מועדון רוק שרק קיים כאן, סבב הופעות בחסות חברת אלכוהול יוקרתי דחף את ההרכב עד כלות, אחרי תקופת רגיעה קלה התכנסו שוב כדי ליצוק את התוכן לאלבום השני.

ארבעים השודדים, בארבי. צילום: יובל אראל
ארבעים השודדים, בארבי. צילום: יובל אראל

יותר בשלים, יותר מלוכדים, יותר בוגרים, ארבעת חברי ההרכב, אלישע בנאי בשירה, גיטרה, כתיבה והלחנה, לצידו נועם ורדי בגיטרות, מתי גלעדי בבס ואיתמר "הילד" לוי על התופים, חוברים לאחת הדמויות הנמנות על עלית הרוקרים היוצרים בארץ, אחד מבעלי הניסיון הטובים שבנמצא, פיטר רוט (מוניקה סקס) הלוקח על עצמו את תפקיד ההפקה המוזיקלית לשבעה שירים שנכתבו והולחנו בידי אלישע בנאי ובחלקם בסיועו של יונתן לוונטל וכולם יוצרים יחדיו אלבום רוק טהור, בלתי מתפשר, עם טקסטים שמגיעים משליטה מצויינת ברזי השפה העברית באיכויות שלא היו מביישות את גדולי תמלילני הפזמונים ששהו כאן אי פעם, עם מנגינות שיושבות נכון וטוב על הטקסטים, מרימות ומציבות את השירים אחד לאחד כיצירות רוק גראנג'י עברי פרוע ואמיץ, סוג של מוזיקה שמתחבב על כל שכבת התלמידים בעירוני א' (הבהרה בהמשך…).

אני לא אנסה לנתח יתר על המידה את חומרי האלבום (סליחה, מה עשיתי עד עכשיו…) אומר רק כי מהרגע שהאלבום הגיע לידי סמוך לצאתו הוא מתנגן בלופ בלתי פוסק חזור והתנגן, חזור והתנגן…

אחרי הצלחתם של הסינגלים מהאלבום הראשון דוגמת ברצלונה, כמו כולם, חבר חדש וסן דייגו, כך הצליחו הסינגלים מהאלבום החדש לכבוש את האוזן – נגה מחפשת צדק ואיינשטיין.

רוקנ'רול זה תמיד צעיר. צילום: יובל אראל
רוקנ'רול זה תמיד צעיר. צילום: יובל אראל

אמש חגגו אלישע והשודדים את השקת האלבום החדש במופע שהתקיים במועדון בארבי, כאשר הקהל שכלל את מאות החברים הכי טובים, אלו שהגדרתי אותם כשכבת התלמידים של עירוני א', נו, אלו שיודעים את כל מילות השירים בעל פה, ובהופעות של השודדים דואגים שהשירים יושרו כמו שצריך תוך כדי קפיצות וריקודי פוגו נלהבים, מוזיקאים רבים שבאו לפרגן, ההורים, חברי משינה ועוד הפכו את מועדון בארבי לחגיגת רוקנ'רול צעיר סוחף ואנרגטי.

ערב שהחל עם מופע חימום קצרצר של יותם בן חורין, איש הרכב הפאנק הישראלי יוזלס אי די ומוזיקאי עצמאי בפני עצמו עף עם הצעירים שליד הבמה בכמה קטעים מהקלאסיקות שלו, המשיך בעת שעלו ארבעת השודדים לבמה לסט שירים שנפתח עם "קזנובה" השיר הפותח את האלבום החדש והמשיך בביצועים משולבים בין שירי אלבום הבכורה לשירי האי.פי החדש, אלישע מזמין את פיטר רוט להצטרף להרכב שעל הבמה והם מבצעים ביחד את "איינשטיין", "30 סנטימטר" ו"מאך 1", אם עד עכשיו המופע היה חם אז כעת הוא כבר לוהט, הילדים שעל הרצפה פוצחים בסט דחיפות נוסח עדות הפוגו, מתלהב אחד נתלש מהחגיגה החוצה בידי המאבטחים, אי הבנה… הם רק מצפים לרגעים האלו, הילדים הללו, לשחק בגדולים, לחוש את הרוקנ'רול במלא עוצמתו, הבעיה שהגדולים כבר עייפים מהמשחקים הללו, אני לא יכול שלא לחשוב על ההרכבים הנעים במקביל בהוויה הזו, במיוחד אלו שנקשרים למתופף האנרגטי, איתמר, טריו דוגמת קין והבל 90210 לא נופל במאומה בחגיגות הריקודים, הנה כבר יש אחד שמתנדב לעלות לבמה ולדפוק סטייג' דייב, האמת שברגעי השיא של המופע, ממש לקראת הסוף, גם אלישע נותן קפיצה באוויר היישר לידיהם המושטות של המעריצים…

פיטר ואלישע, רוקנ'רול. צילום: יובל אראל
פיטר ואלישע, רוקנ'רול. צילום: יובל אראל

כל האמוציות, כל האנרגיות, כל הצלילים, כל השירים יוצרים הערב חווית רוקנ'רול, מלא בצבע, משולח רסן, צעיר, בועט, רענן ואמיתי.

כיום כאשר חברי משינה (אקא הדור הוותיק) כבר פונים לכל מיני עיסוקים צדדיים, נראה כי אלישע הצעיר ובני דורו מציבים מונחים חדשים לרוק פרוע ואנרגטי, אין חדש תחת השמש, אבל יש רעננות צעירה… השודדים כעת.

ליין אפ: קזנובה, הברזל החם, המתנקש ממרקש, רוק בתל אביב, כמו כולם, איינשטיין (עם פיטר רוט), 30 סנטימטר (עם פיטר רוט), מאך 1 (עם פיטר רוט), שוב אני שוב, שפם, סן דייגו, למה לחשוב, נגה מחכה לצדק, ברצלונה, הכל נשרף.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

לחצו לצפייה בפליי ליסט כמעט כל המופע, צילום – MakoMusic

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: