דיווח מהשטח

הביתן של הלנה

אקט סיום המיצב\מיצג התפשטות של האמנית נעמה צבר בביתן הלנה רובינשטיין, כל חמישי בערב, חודשיים, מדווח, צילום ווידיאו – יובל אראל.

קוסטה, לחץ גוף, הלנה רובינשטיין. צילום: יובל אראל
קוסטה, לחץ גוף, הלנה רובינשטיין. צילום: יובל אראל

מזה כמה שבועות שכל ערב חמישי בשבוע, ככה בין השעה שמונה וחצי לתשע בערב, מתייצבים מוזיקאים שונים בין גופי עיצוב לבנים המפוזרים באולם המרכזי של ביתן הלנה רובינשטיין (מוזיאון תל אביב), מתחברים עם כלי נגינה, גיטרות בדרך כלל, למגברים ומערכת רמקולים המוטמעות היטב בתוך אותם חללים מעוצבים, מנגנים היישר אל תוך החלל המעוצב.

נעמה צבר, לחץ גוף. צילום: יובל אראל
נעמה צבר, לחץ גוף. צילום: יובל אראל

כל זאת במסגרת "התפשטות" פרויקט עליו דיווחתי כאן וגם כאן, אמש התקיים כאמור המקטע האחרון – "לחץ גוף" – הופעת נעילה חגיגית בתערוכת הסאונד Showtime, בו נטלו חלק רם אוריון, רועי פרייליך (סולן "נערות ריינס"), אורי פרוסט ("ממבס", "כרמלה גרוס ואגנר"), ענבל זובלסקי (דפנה והעוגיות"), מיה פרי (מהצמד "לילה"),  בן דרוסינסקי, קוסטה קפלן ועוד משתתפים, אשר חברו לנעמה צבר יוצרת המיצב 'התפשטות (אופוס 2)', וביחד הם הפעילו בחלל המיצב את הפרפורמנס 'ללא כותרת (לחץ גוף) 2013'.

העבודה\תערוכה היא מיצב מותאם לחלל הבנוי מקירות פנימיים מנותקים, עצמאיים, המפוזרים בחלל. בכל אחד מן הקירות מוטמע חלק אחר מציוד במה מוזיקלי (מגבר, רמקולים, מוניטור במה ועוד), כאשר הצד המגביר של אותו חלק פונה אל הצד הפנימי, החלול, של הקיר.

כמו חדר שהתפרק לרכיביו, הקירות מפוזרים בחלל התצוגה, נתמכים על ידי רכיבי ציוד הבמה, מוגבהים מן הרצפה ונדמים כצפים במרחב. כל אחד מן הקירות מתפקד הן כפסל עצמאי והן כאמצעי הגברה שימושי ומהדהד סאונד עמום הבוקע מן החלל הפנימי – סאונד שהוא תולדה של פעולה מוזיקלית המתרחשת במרחק, לכאורה במנותק ממנו.

http://showtime.tamuseum.org.il/hebrew.html

האמניות שהציגו בתערוכה הן  ג'נט קארדיף, נעמה צבר ואלונה רודה

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו – לחץ גוף

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close