דיווח מהשטח

המיטב של המלך והפסנתר…

מופע חגיגי המציין פתיחת פסטיבל הפסנתר השנתי, תאטרון גשר ביפו, 05.11.2013. אריאל זילבר חוגג את אלבומו "המיטב", אורחים – מתי כספי ושלומי שבן, גיבורי פסנתר. דיווח, צילום ותיעוד – יובל אראל.

קלעו בול, פשוט קלעו בול, האנשים שישבו כל השנה והחליטו, מיינו, בדקו וקבעו, את המופע הפותח של פסטיבל הפסנתר לשנת 2013 ביצע ברוב חגיגיות, בדיחות הדעת, אוסף של כל שיריו המצויינים, יחד עם עמיתים לדרך, אחד האמנים היותר מקוריים, מצויינים, אמיתים, פורצי דרך, אהובים ושנויים במחלוקת שקמו כאן בארבעים השנה האחרונות – ר' אריאל זילבר.

גם הבחירה השונה השנה, לבזר את הפסטיבל ולהוציאו אף מחוץ למתחם סוזן דלאל בנווה צדק, את הפתיח הכה מיוחד ערכו במבנה הישן משופץ שקירותיו קורנים תרבות של שנים בפתחן של שדרות ירושלים ביפו – תאטרון גשר. מופע שכל כולו סולד אאוט עוד לפני זמן רב, כשרק הוכרזו שמות המופיעים בפסטיבל, שורות שורות של קהל הצמא לראות ולשמוע את אריאל זילבר ושלל להיטיו, אלו שהפכו לקלאסיקות בפס הקול הישראלי, דתיים לצד חילונים, אנשי העיר לצד אנשי ההתיישבות, מתנחלים לצד שמאלנים, עמישראל במיטבו.

לאריאל זו הייתה הזדמנות פז, לחגוג את השקת האלבום החדש אך הכל כך מוכר – האוסף, "המיטב". אני כבר חוויתי בשנתיים האחרונות את אריאל, במופע לילי באוזןבר, באירוח אצל מוזיקאים אחרים, כבר אמרתי בהזדמנות שבשבילי אריאל הוא יותר מזמר, הוא הבן של המכרה של אמא, כילד צעיר הוא נחקק בזיכרוני כמי שהביא את הקולנוע במקום – Movie Instead  כלהיט עמו חזר לארץ בתחילת שנות השבעים. תמיד אותה בבת צחוק על פניו, בדיחות הדעת המלווה בעקיצה אירונית על המצב, אך עם אותם שירים מצוינים, בפשטותם, בנעימותם, בקצביותם. הפעם קיבלתי את אריאל השלם על סך כל חלקיו המוזיקליים. 

פרסומת
חבר של קבע...המיטב. צילום: יובל אראל
חבר של קבע…המיטב. צילום: יובל אראל

היה זה מופע אשר קרן מחגיגיות, כבר לא אריאל לבד על פסנתר חשמלי אחד קטן, אלא הרכב חדש, עם טובי בנינו, גיא מזיג המפיק המוסיקלי בגיטרה חשמלית וקולות, שי ליבוביץ' בגיטרה אקוסטית, עוד וקולות, שלומי מנצור בגיטרת בס וקולות, גל דהן בחצוצרה, אבנר כלמר בכינור, גילי ליבוביץ' על התופים וקולות.

ככה אנחנו רוצים אותך...צילום: יובל אראל
ככה אנחנו רוצים אותך…צילום: יובל אראל

שעתיים תמימות, הרצופות בלהיטים, אחד רודף אחר השני, משנות השבעים, השמונים, התשעים ועד ימינו, להיטים של תמוז, להיטים של אריאל, להיטים של פוליטיקה שנויה במחלוקת, חיבור עם חברים, מתי כספי, שלומי שבן על פסנתר בארבע ידיים, חגיגה, קצת הייתה חסרה לי ההרקדה, הקהל היה נעול בכיסאות המרופדים, אבל השירים של אריאל הם מקפיצים, במילים, במקצבים, שירים של כוסית וודקה וריקודים, חוויה, אושר צרוף ולב מלא בעונג כשהכל מסתיים ויוצאים אל הלילה היפואי המתקרר, הימים הבאים יהיו רצופים באיוונטי פסנתר מאתגרים…

סט ליסט: ככה את רצית אותי, אהבה שקטה, אין עוד מלבדו, ללכת עמך, שמש שמש, שוכב לי על הגב, ברוש, אגדה יפנית (עם מתי כספי), פעם הייתי ילד קטן (עם מתי כספי), מיליארד סינים, ישראלים מצחיקים, משל האופניים, כריש, מעמק לגבעה, מסך עשן, שבועיים בעיר זרה, ואיך שלא (עם שלומי שבן), תן לי כוח (עם שלומי שבן), הולך בטל, איך עפות המחשבות, המיואשים, החברה להגנת הטבע, Movie Instead.

פרסומת

הדרן ( עם שלומי שבן): יש לי מילים, נפש נקלטת בגוף, תני לי מחסה, בטי בם, רוצי שמוליק.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו – קולנוע במקום

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button