דיווח מהשטח

לילה של חיים ומוות

שיטוט ליל יום ראשון בין מועדוני דרום תל אביב, פותח עם תמר אנטלר ברדיו Epgb וסוגר עם אביב מארק בלבונטין7. 20.10.2013, שוטט, האזין, צילם ומדווח – יובל אראל.

תמר אנטלר ברדיו. צילום: יובל אראל
תמר אנטלר ברדיו. צילום: יובל אראל

איך המוזיקה והצלילים יכולים לחבר שני קצוות של מסלול חיים, לקחתי את הערב הראשון בשבוע למסע בין שתי גדותיו של נהר האספלט המכסה את מסילת הרכבת הישנה שעברה מנמל יפו ועד ירושלים, היום זהו החיבור בין הרחובות יהודה הלוי (או יודלוי בקיצור) והרכבת (על שמה…), כבר חציתי את הנהר הזה מספר פעמים בשנה החולפת ותמיד אני מגלה בגדותיו צלילים ומראות חדשים.

הפעם פתחתי את המסע היישר ברדיו, רדיו Epgb, בשד"ל פינת יודלוי, במרתף בקצה המדרגות השחורות, אני תמיד מגיע מוקדם, עדיף מוקדם מאשר מאוחר, המופע טרם החל, כמה אנשים התעסקו בהתקנת מצלמות כדי לתעד את המופע, אפילו הצמידו גו פרו אחת לתקרה, המתנתי בסבלנות עד אשר תמר אנטלר נכנסה לרדיו עם צוות הנגנים שלה, עידו בראור בגיטרה חשמלית, קובי בן עזרא בקלידים ומחשב, עומר ליבר בגיטרת בס ואליאב נחמני על התופים, אליהם הצטרף בהמשך מייק מוס עם סקסופון.

פרסומת

תמר אנטלר היא מוזיקאית, זמרת יוצרת עצמאית בת 22. שלא מכבר סיימה את הקלטות אלבום הבכורה העתיד לצאת בקרוב. תמר, שעברה את ילדותה במטולה בצפון ואף נטלה חלק בהרכב אומהגומה של עודד טמסוט כזמרת. תמר היא בת לפסיכולוגית ילידת ברזיל, שורשים אלו השפיעו על החינוך המוזיקלי שלה, תמר שעשתה לאחרונה מעין טיול שורשים עם אמה בברזיל, מופיעה עם חומריה המקוריים ברחבי הארץ, היא אף הספיקה להופיע ב"פסטיבל הפסנתר" 2012, ב"יום הסטודנט מכללת תל חי" 2013 ובאירועים נוספים.

סגנונה המוזיקלי נע בין השפעות מהבית ואחרות בשלל סגנונות מגוונים מחומרי ארט פופ וטריפ הופ, דרך אלקטרו פופ ועד מוזיקה ברזילאית כגון בוסה נובה ועוד.

המופע ולפחות מחציתו בה נכחתי שפע קצב וגרוב אמיתי עם נגיעות איכותיות של אלטרנטיב, ג'אז ולטינו מעורבים כמקשה אחת מעניינת ומאתגרת, אין ספק כי תמר כאן כדי לכבוש את תל אביב, את הקהל המקומי ובכלל. מכיוון שאלבום הבכורה כבר בתהליכי הבשלה יש למה להמתין ולצפות, עד אז אני ממליץ לתפוס את תמר במופע הקרוב למקום מגוריכם…

פרסומת
אביב מארק והמוות, לבונטין7. צילום: יובל אראל
אביב מארק והמוות, לבונטין7. צילום: יובל אראל

ממש במחציתו של המופע חתכתי והמשכתי לנקודה הבאה במסע הלילי – לבונטין7. שם אמור היה להתחיל בתוך דקות ספורות, מופע לילי של אביב מארק והמוות, הלו הם אור אדרי בגיטרת בס, רם אוריון בגיטרה חשמלית וקובי כהן על התופים, עזר כנגדם ניצן לוי על הקונסולה מאחור…

כעת נכונה לי חוויה שונה לחלוטין מחגיגת הבוסה נובה בקריצת טריפ הופ שהתרחשה קודם, אפשר להגדיר באופן כללי ביותר כי כאשר אביב וחברי ההרכב עלו לבמה בלבונטין והחלו לנגן, ציפיתי בתת התודעה לכניסתו של אוזי אוסבורן ואולי גם אליס קופר עם שק מלא חתולים, עכברים וכמה אפרוחים.

כי אביב מארק הוא השריד הכי אותנטי להרכב הפאנק רוק "סאבווי סאקרס" שפעל כאן עד שנת 1998 והספיק להשיק שני אלבומים בחברת  NMC ולהיעלם, ולאחר מכן לחזור עם "אביב מארק והפילהרמונית" סוג של הרכב המשך, ומאוחר יותר עם "אביב מארק והבוסתן החשמלי", אז כן הצליל של "אביב מארק והמוות", ההרכב החדש, נע ממש על הקו שבין הפאנק של פעם, לבין הצליל הקודר האופייני לבלק סאבאת' ועד מפלי הגיטרות הגראנג'יים של כמה מהרכבי השוליים החיים ויוצרים כאן בתפר שבין דרום תל אביב לצפון יפו, בית פיתקית ממערב ואנובה ממזרח, תוסיפו על כל זאת תמלילים קודרים, סוג של מחאה אנטי ממסדית פסימיסטית מה, אלו שהיו להיטי ה"סאבווי.." דאז חוזרים ונשמעים די רלוונטים גם עתה, תוסיפו על זה כמה קטעי קישור בין לבין המאזכרים רשמים נטועים מחדשות היום, קצת על שולה בחצר, קצת על שולה וההוא, קצת על לפיד כלשהו, קצת על נגיד כלשהו, או כלשהי, כל מה שרץ לנגד התודעה בתחום הנקרא חדשות, עבר כביסה, ייבוש ותליה בפיו של אביב מארק, ועם התקף אסטמה קצר באשמת עונת המעבר ובזכות ונטולין אחד המופע המשיך ונחפר לו עד השעות הקטנות של הלילה, רוק גיטרות המחוזק בבבס שאפתני ורודה בקהל הצופים לקח אותי יחד עם כמה עשרות צופים נוספים למסע של אסוציאציות והרבה צלילים כבדים, חופרים, נוקבים ומנקבים המבקשים לכסות את כתבי האישום הניתזים מפיו של מארק, כתבי אישום חברתיים…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמסע הלילי

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: