דיווח מהשטח

המוזיקאי בתוך ראשי

מופע השקת אלבום שני למוזיקאי רועי דהן – The Man in my Head, מועדון בארבי, 15.10.2013. נכח, צפה, האזין, התרשם ומדווח – יובל אראל.

רועי דהן, השקה, בארבי. צילום: יובל אראל
רועי דהן, השקה, בארבי. צילום: יובל אראל

את רועי דהן פגשתי לפני שנתיים וקצת, רועי הופיע אז מעל בימת תאטרון תמונע, חגג את השקת אלבום הבכורה שלו – Some of This Life, התחושה שחשתי אז חזרה אלי אמש באחת, ולא אין מדובר בהאזנה לאותם שירים (כמה מהם), אין מדובר על דריכה במקום (הסגנון נשמר וטוב שכך), המילים הן אותן מילים (שלי), המקום גדל (בארבי>תמונע) וזו הנקודה החשובה.

רועי דהן עבר כברת דרך לא קטנה במהלך השנתיים שחלפו, דרך בה החל לפסוע עוד לפני שנים, כאשר עזב את כורזים, מקום ילדותו בצפון הירוק והפתוח, ועבר לעיר העברית הראשונה, ממש לדרום המהביל והסואן שלה, כדי ליצור ולחיות בצנטרום של התרבות המקומית, רועי הוא מוסיקאי, כותב, מלחין ויוצר רגיש ומיוחד, כבר אמרתי עליו כי הוא טרובדור ישראלי. נוגה, רך, נעים המשוטט במחוזות הפולק רוק האלטרנטיבי עם השפעות דומיננטיות מהמוזיקה של ניק דרייק ואליוט סמית'.

פרסומת

אוסיף ואומר כי רועי מבזבז את זמנו כאן, ולא, לא, אין כוונתי כי הוא לא מצליח, או לא יוצלח, או לא מכוון לקהל, או שהקהל אינו מקוון אליו, לא, כי רועי לוקח את הרהוריו המוזיקליים הרחק הרחק מכאן, מתעופף אל על, חוצה את הים הרחב ונוגע במחוזות אחרים, גדולים, כבירים, גם נוגים, גם נוגעים, אם באלבומו הקודם הוא פרש את כנפיו אל המרחביים האינסופיים, ההרים והעמקים, הגאיות ומצוקים, אל הנוף הפראי וריחה של האדמה, כיום הוא עושה תפנית מה בשיח המוזיקלי, הוא מסתובב 360 מעלות ומכוון את כנפיו המוזיקליות עמוק עמוק אל תוככי התבונה האנושית, האישית, למעמקי האדם שבתוכו, בתוך ראשו, כשמו של האלבום החדש ושיר הנושא בו – The Man in my Head, אלבום אותו הפיק בסיוע הקהל, במסגרת קמפיין גיוס תרומות בהדסטארט.

ואל תוותרו על האלבום הראשון – Some Of This Life

אכן, המוזיקה נעימה, אך עדיין ישובה היא באותם מחוזות אפלוליים, כבדים, ללא צהלה, שמחה וריקוד, הפולק של רועי דהן הוא קמעה כהה, אפרורי עד גבולות החשיכה הנוסכת עצמה על עיני המאזין המבקש לשבת פרקדן ולהאזין למלודיה והמילים.

פרסומת

גם המופע עצמו, חיובי – הוא נטה הפעם לאכסניה גדולה, רחבה, כזו שתוכל להכיל את הקהל הרב שהגיע, ממצוקי הצפון ועד הערבות האורבניות של הסצנה התל אביבית, מעבר ליצירה, רועי שקוע כל כולו במסלול מתמשך של עבודה עם אמנים נוספים, לשלב, לגוון, להתנסות ולהכיל, הוא הופיע על הבמה בפסטיבל אינדינגב האחרון יחד עם פטריק סבג, אף הוא חגג לאחרונה את השקת אלבומו החדש עם ארז לב ארי, סוג של נגיעה חופפת או אולי מקבילה באותם מישורי נדודים נרחבים, הוא ימשיך הלאה, רועי, במסגרת פסטיבל הפסנתר בחודש הבא, לצידו של אמיר דדון, טרובדור צלילים ומילים בפני עצמו, אף הוא לאחרונה חגג השקת אלבום חדש.

רועי דהן, The Man in my Head. צילום: יובל אראל
רועי דהן, The Man in my Head. צילום: יובל אראל

אין לי הרבה מה לאמר על המופע, את רועי אפשר לקבל גם בפונדק דרכים או פאב קטן ואינטימי, באחד על אחד, רק גיטרה אקוסטית ואפילו פסנתר ישן ובלה, כי הערמומיות של הגיטרה היוצרת את המלודיה, המורכבות הפשוטה של הפסנתר המוביל אותך במשעולי הצלילים עד המילים, העוצמה המוזיקלית שטמונה בו עושה זאת נכון, איכותי ותבונתי. אין זו מוזיקה לרקודים ומצהלות, אמרתי, את רועי דהן צריך לשמוע, להאזין, להקשיב, להבחין בצליל המלוטש הסופי, בהפקה הכוללת של המבנה המלודי המורכב לעיתים וכמובן למילים, המילים הנן בעלות משקל רב במסר המוזיקלי של רועי. אכן, היה זה ערב מיוחד ואיכותי, רועי דהן ביצע את שירי אלבומו החדש לצד שירים נבחרים מהאלבום הקודם, לצידו הנגנים הקבועים העושים עימו את הדרך – עמית המאיר בגיטרה אקוסטית, אילן טננבאום על התופים, אייל יהב בצ'לו, שי ברשישת בגיטרת בס, רועי ווישניסקי בגיטרות ומחשב. ובקטנה, כן, רועי  דהן כבר מביט אל מעבר לים, בחודש מאי האחרון נטל רועי חלק בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי SoundCity שהתקיים בליברפול, כאשר הוא היה האמן הישראלי היחיד שהופיע באירוע.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: