מופע הפירוק וגם השקת אלבומה השלישי והאחרון לחלוטין של להקת "בוא לבר" – "גימל", חימום "קין והבל 90210", קירור – "ויתרתי", מועדון בארבי, 12.10.2013. נכח (עם אטמי אוזניים ומגיני מרפקים), צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל.
"מי אשם בזה? מי ישלם על זה? זאת ההופעה הכי גרועה בעיר (בדוק!) כן, זאת ההופעה הכי גרועה בעיר! זאת ההופעה הכי גרועה בעיר…"
אפשר לאמר כי בוא לבר היא הלהקה הכי גרועה שיש בארץ, האמת שזה יצא ככה לא רק בגלל שהם לא יודעים לשיר או לנגן, חברי ההרכב שעיסוקם המרכזי הוא בכלל בהרכבי רוק מטאל ופאנק דוגמת "בצפר" ו"יוזלס אי די" לקחו את "בוא לבר" כסוג של בי סייד לעיסוקיהם, הם הטמיעו בהרכב הזה שתי דוגמות מטורפות, הראשונה היא אקסיומה הקובעת כי שיר לא יעבור את הטווח של דקה וחצי, השנייה קובעת כי צירוף כלשהו של המילים "באנג" "קססה" "טולה" "חושם" וחלופותיהן יהוו את הליבה של השירים (שירים, אלעק…).
אז מסתבר שגם בארץ אפשר להקים ולהריץ הרכב פאנק, שלושים שנה לאחר שהז'אנר הזה פרץ לעולם בסמטאות של האספסוף הבריטי, אמנם כבר אין יותר סיכות ביטחון נעוצות בלחיים, אבל שחור, ורוד, אדום, כחול כגווני שיער, גרביוני רשת קרועים והתמדה בריקודי פוגו עדיין יש כאן, אמנם רוב רובם של הסקאוטים ומועדוני השקל וחצי כבר לא קיימים אבל הסצנה הזו עדיין חיה ובועטת, וכאשר הרכב הסחי, זוהמה וטינופת דוגמת "בוא לבר" מגיע למועדוני אינדי שמינדי בתל אביב, המקום מתמלא וגועש בעליצות.
את השקת אלבומם השלישי והאחרון, ככל הנראה לאחר שהכריזו כי מופע ההשקה שלו יהווה גם מופע הפירוק של ההרכב, הם חגגו בלי הרבה פירסום מוקדם, בלי לקחת בחשבון אירועי אינדי שמינדי אחרים (כי מה להם ולסצנה הזו, הם בכלל פאנק מסריח) במופע של מוצאי שבת במועדון בארבי, מופע שנפתח עם להקה אחרת, השואפת להגיע לאותו מצב צבירה פחות או יותר – "קין והבל 90210" של לוריא, השילוני והילד, זו שאת צליליה אפשר לשמוע רק לאחר חבישת חבילה שלמה של תחבושות היגייניות על האוזניים ועדיין הם ידקרו ויכאיבו (אלא אם אתה נע בין הגילאים 15 עד 17) אף יהוו מצע דיסהרמוני לריקודי פוגו מקומיים (דחיפות הדדיות בזהירות).
קצת אחרי השעה 23:00, כשההמון הרוקד והמיוזע יצא לנשום אוויר סיגריות בחצר (כי אצל שאול, פאנקיסטים או לא פאנקיסטים, אף אחד לא מעשן במועדון!) עלו חברי בוא לבר המגדירים את עצמם כפחות טובים מהלהקה שלך אבל יותר זמן מהלהקה שלך, כללהקה-קע הנוהגת לא לעשות חזרות ומאוהבת בעצמה, לסט של כשלושים שירים של דקה וחצי גג שתיים כל אחד, להזמין את יואל ממן, האחראי על המרצ'נדייז של הליקון וכל הרכב אינדי שמינדי משוקץ שזז כאן בסצנה, לעלות על הבמה מבלי שיעוף למטה, כדי להצטרף לשיר הנקרא במקרה בשם "יואל ממן".
ואני, אחרי שפתחתי את הערב במופע תרבותי בסוזן דלאל והטרחתי את עצמי להגיע מיד אחריו למועדון בארבי כי הפסיכים האלו הודיעו לי שיש לי הזמנה, וחשבתי שכל אותם אנשי סצנה שסימנו אטנדינג באיוונט בפייסבוק באמת יגיעו והם לא… ואחרי שהבנתי שצוטטו אותי באיוונט כמי שאמר "איפה אני?" כביקורת למוזיקה שלהם, ואחרי שהחלפתי פעמיים את התחבושות ההיגייניות באוזניים ונזהרתי תריסר פעמים מלהתקרב לריקודי הפוגו, ואחרי שכבר הבנתי את המסר\מניפסט המוזיקלי\חברתי של חברי "בוא לבר", אחרי שאיתן רדושינסקי (מידנייט פיקוקס)התארח על הבמה,החלטתי לחתוך הביתה, ורק בבוקר נודע לי שבגלל שויתרתי אז הפסדתי את ויתרתי (כי מישהו הצהיר שהם עלו למופע הקירור)…
ובקטנה
ירמי שיק בלום, רבאק, לא יכולת למלא את בקשתי ולהרביץ מופע סטנד אפ אישי בארבע עיניים, למרות שהתחננתי?
עד שירמי יסכים, אפשר להאזין לאלבומים של בוא לבר כאן
האמת? אפשר פעם בכמה זמן ללכת להופעה שכזו, להתפרק או לפרק, להזיע או להתייזע (לגעת באנשים מיוזעים ולהירטב בזיעתם). אז מי שבאמת מתעניין בז'אנר המוזיקלי הזה וכנראה נדחף או דחף אתמול במועדון בארבי, זו הגלרייה של התמונות, תייגו עצמכם לדעת.
וידיאו
אחלה כתבה!