דיווח מהשטח

אנתרקס – הגחלת הרועמת

מופע להקת אנתרקס במועדון בארבי, 13.08.2013, חימום – בצפר, סולד אאוט, לילה מטוראאאף. נכח, נדחף, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל.  

בלאדונה, אנתרקס, בארבי, גהינום. צילום: יובל אראל
בלאדונה, אנתרקס, בארבי, גהינום. צילום: יובל אראל

אלף חולצות שחורות, חציין גלוחות ראש, ידיים מונפות אל על, אגרופים קפוצים או קרני השטן, כך קיבל אמש הקהל התל אביבי את חברי להקת אנתרקס, אחת מלהקות הטראש מטאל של עולם הרוק במועדון בארבי , במהלך מופע חם, לוהט, ושורף את אש הגיהנום שידענו כאן, בארץ הקודש.

אנתרקס, הקיימת כבר מעל 30 שנה, היא להקת תראש מטאל ניו יורקית הנחשבת לאחת מארבע הגדולות של הזרם לצידן של ענקיות כמטאליקה, מגאדת' וסלייר.

פרסומת

במהלך השנים הרבות לפעילותה של הלהקה נערכו שינויים פרסונלים בהרכב, אך באפיזודה הנוכחית חוזרים חלק מחברי ההרכב המקורי לשתף פעולה – ג'ואי בלדונה – שירה, סקוט איאן – גיטרות, ג'ונתן דונייס- גיטרות, פרנק בלו – בס וג'ון  דטי שהחליף את צ'רלי בננט – על התופים

וכשעוסקים בארבע הגדולות, אציין כי את מטאליקה ומגאדת' כבר זכינו לראות ולחוות כאן בארץ, הבוקר, ניתן לקבוע כי לקהל הישראלי יש עדיין חוב לסלייר על מנת להשלים את היד הרביעית בז'אנר הכי לוהט שצמח מתוך סצנת הרוק הכבד אי פעם.

חפירת תזכורת קטנה, לפני חמש שנים נטלו חברי אנתרקס חלק בסבב ארבעת הגדולות של הטראש מטאל יחד עם אחיותיהן לאחוות "דופקי הראשים" – מטאליקה, מגאדת' וסלייר, הנה כמה קולות מאותה חוויה…

פרסומת

עוד כמה נתונים משעממים – אחת העדפות של אנתרקס היא שיתופי פעולה מוזרים לעתים, ביניהם הראוי לציון הוא הביצוע יחד עם פאבליק אנמי לשיר Bring The Noise, הנחשב ליוצר הזרם המוזר של הראפ מטאל, רוק וסול…

בשנים האחרונות השיקו חברי אנתרקס שני אלבומים, הראשון Worship Music הוא העשירי מבין אלבומי האולפן, עליו עבדו קרוב לשלוש שנים והוא נחשב לאחד המוצלחים והמקוריים שלהם, אחריו הושק אלבום  אי.פי בשם Anthems הכולל שמונה קטעי ביצוע לכמה מהיצירות המוקדמות של ההרכב משנות השמונים ובו נוטל חלק הגיטריסט רוב קג'יאנו.

תמיר, חימום, בצפר, בארבי. צילום: יובל אראל
תמיר, חימום, בצפר, בארבי. צילום: יובל אראל

אז מה היה לנו אמש? השחור היה הצבע השולט כמקובל במופעים של הסצנה המטאלית, מועדון בארבי החל להתמלא בשעות הערב המוקדמות בקהל שביקש לתפוס מיקום טוב ברחבה הקדמית לקראת החגיגה הגדולה, שנפתחה בשעה עשר עם מופע חימום של חברי בצפר, המטאליסטים של ישראל, הזדמנות להאזין לביצוע כמה קטעים חדשים, שלדברי תמיר, הסולן, ימצאו את מקומם באלבום הקרב של ההרכב, בשלב זה של המופע רוקדי הפוגו הנדחפים למיניהם מלאו את הרחבה הקדמית, אני עמדתי על קו המדרגה המפרידה בין שני המפלסים באולם עדיין בשלב התמימות המטופש…

אותה תמימות התחלפה מהר דקות ספורות לאחר שחברי אנתרקס (טוב, לקח להם כמעט חצי שעה עד שהחליטו לעלות ולהרתיח את הקהל הלוהט), עלו לבמה והחלו במסע המוזיקלי מהגהינום שלהם, כאשר הבנתי שאני נמצא בעין הסערה, או יותר נכון, שקוע עמוק עמוק במערבולת הדוחפים שרקדו את הפוגו המפגר גם במפלס העליון, ולאחר שהבנתי כי לחבוט בהם עם העדשות הגדולות לא יואיל, התחלתי לפלס את דרכי לעבר הגלרייה שמעל הבר האחורי, היכן שהוצבה עמדת השידור של רדיו הקצה שנתנה את השירות המצויין לאותם חסרי מזל שלא הצליחו לשים ידם על כרטיס למופע.

אומר כי שיר רודף שיר, מיסטר בלאדונה, שלדעתי צובע את שערו בשחור פחם, הוכיח כי פעם זמר רוק כבד, תמיד זמר רוק כבד, קולו החזק ידע לעלות ואף לצווח ברגעים הנכונים, נישא היטב אל על בזכות טכנאי הסאונד שעשה את עבודתו נאמנה, הג'סטות הבנאליות, השדופות כל כך והמוכרות לאורך השנים של ההתנהגות מעל הבמות במופעים שכאלו חזרו על עצמן בהצלחה רבה והזכירו לי נשכחות עת הרוק הכבד הקלאסי שלט ללא עוררין בשנות השבעים של המאה הקודמת.

גהינום בשאול התחתיות, בארבי. צילום: יובל אראל
גהינום בשאול התחתיות, בארבי. צילום: יובל אראל

המופע נפתח בביצוע לשיר הנושא של אלבומם Among the Living הנחשב תאכלעס, ליצירה הכי קלאסית והכי משובחת שיצרו אי פעם, השיר הנפתח במילים Disease! Disease! Spreading the disease!, המתבסס על הרומן של הסופר האמריקאי סטפן קינג "העמדה", המתאר מעין עולם אפוקליפטי לאחר הכחדה כמעט טוטאלית של אוכלוסיית כדור הארץ בעקבות מגפת שפעת, מתי המעט ששרדו נחלקים לשני מחנות, הטוב והרע, אלוהים והשטן, המאבק ביניהם, אחלה חומר לכתיבת שירים בסצנת המטאל שסימנה הבינלאומי הוא הנפת היד כשהאצבעות מסמנות את קרני השטן…

שטן או לא שטן, אמרתי לכם שבשלב זה כבר נסתי על נפשי וציודי לנקודה השולטת על כל האולם, שם למעלה, בין המחשבים והכבלים של אנשי רדיו הקצה מצאתי את העמדה השפויה היחידה אמש כדי לנסות ולהביא קולות ומראות.

נחזור לשירים, המופע נחלק לארבע מקטעים, לאחר הפתיחה המטריפה, המשיכו הנגנים היישר אל תוככי השיר הבא מאותו אלבום – Caught in a Mosh, המהווה חלק מפס הקול של משחק המחשב "גיבור גיטרה"… גם השיר השלישי ברבע הראשון מגיע מאותו אלבום, N.F.L סוג של משחק פונטי על המושג האנגלי – nice fucking life מתייחס לחייו של השחקן והמוזיקאי ג'ון בלושי, שהלך לעולמו חמש שנים לפני יציאתו של האלבום…

הרבע השני נפתח בביצוע עצבני לשיר In the End מתוך האלבום Worship Music, הפתיחה שלו עם פעמוני הכנסייה, לקחה אותי כמה עשרות שנים אחורה לאחת מהאבות והאמהות של הז'אנר, – בלאק סבאת', זו הנקודה המדוייקת בה ראשיהם של לובשי החולצות השחורות (כולם!!) החלו לנוע קדימה ואחורה לקול שירתו האדירה של בלאדונה, הי, זו קלאסיקה אמיתית של הטוב שהרוק המטאלי הוציא (לטעמי), ריטואל אפוקליפטי אמיתי החוזר ונאמר כסוג של מנטרה לצלילי הגיטרות עד ליצירת מקצב מהיר ההולך וגובר, האמת שבסופו של השיר הזה הייה צריך להתרחש איזשהו אירוע קיצוני כדי לגביר את התחושה של התמליל, אולי איזה גג מתמוטט או נפילת אחד מעמודי המתכת שמתוחים מעל ראשי הקהל התזזיתי (סליחה שאול, זה מטאפורי בלבד…).

אבל, השיר עבר בהצלחה, אני למעלה כבר נוטף זיעה לא פחות מהמאות שלמטה, הנתינים, בלאדונה ממשיך קדימה, לא ממש עוצר, גם חבריו המקועקעים לא עוצרים, מגיעים לשיר Deathrider הפותח את אלבום הבכורה של אנתרקס – Fistful of Metal, כאן כבר אין מחר ואין עתיד, כל המועדון הזה שקוע כל כולו בטירוף חושים אחד גדול, לדעתי רובו רובו של הקהל השיל מעצמו כעת קילו או יותר בטירוף והאקסטזה של המוזיקה והמילים, נו, עוד דרך טובה לשמור על כושר… אתם, הקוראים, אל תצפו ממני לספר לכם מה עבר בכל שיר ושיר שבוצע על הבמה, לאן רץ בלאדונה ומה אמר פרנק בלו, או באיזה תנוחה בדיוק ניצב סקוט איאן בזמן שביצע סוג של סולו קצר בשיר זה או אחר, אף אחד לא משלם לי כדי לכתוב ולצלם, המקסימום שאני מוכן לשחרר לכם היא רשימת השירים המלאה שאפרסמה בסוף הכתבה.

אנתרקס, מכונת צלילים אנושית. צילום: יובל אראל
אנתרקס, מכונת צלילים אנושית. צילום: יובל אראל

כן, אוכל לאמר שיש להסיר את הכובע (או המטפחת) בפני ההרכב הזה שכבר למעלה משלושים שנה לוקח את חווית המטאל המוטרפת הזו קדימה, למרות צוקי הזמן והשינויים, למרות השחיקה הנוראית שנוצרת בחיים על הקו המהיר, המופע אמש נתן לברי המזל שהצליחו לרכוש כרטיסים (ועוד חפירונת – במקור המופע היה מתוכנן להתקיים בהיכל נוקיה, לכבוד 7,500 צופים פוטנציאלים, מכירת כרטיסים חלשה הובילה את ההפקה של שוקי וויס להחליט על מעבר למועדון בארבי, לפני מספר שנים כשלהקת מטאליקה הגיעה לארץ היא מלאה את אצטדיון רמת גן, האם זה אומר משהו על אנתרקס? האם זה אומר משהו על הגרעין האמיתי של הרוקרים בארץ?…) חוויה מזוקקת של רוק כבד, מטאלי, אפוקליפטי כספרים והסרטים עליהם הוא נשען, על המאבק בין הטוב והרע, בין אלוהים (?) והשטן, סערת חושים טוטאלית (עוד חפירונת קצרה – בדרך כלל, הקהל שעומד במועדון בארבי סמוך לבאר נוהג לפטפט יותר מידי בזמן ההופעות, אמש לא היה לו זמן לכך, כל ראש של בן אנוש באולם היה מוכוון היישר להתרחשות על הבמה,  דואג שידיו יונפו למעלה עם קרני השטן זקורות כלפי השמיים השחורים של תקרת המועדון).

טוב, זה מה שבוצע אמש בהופעה – Among The Living, Caught In A mosh, NFL, In The end, deathrider, TNT, devil You Know, Indians, Medusa, Got The Time, Fight’em, I Am The Law, Madhouse, Antisocual.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: