מופע השקת אלבומה הרביעי של נינט "כל החיות ידעו", 02.05.2013, בארבי תל אביב, נכח, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"סלונה" מגזין להעצמה נשית וב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.
אם הייתי יודע לנגן, אם הייתי בעל יכולת לשיר, הייתי עושה בדיוק מה שנינט עשתה, יושב, כותב מילים, מחבר מנגינות, אוסף כמה מוסיקאים מחוננים ולוחמניים, יושב איתם עד שיצא עשן מהשירים, נכנס לאולפן, מקליט את השירים, דואג להשיק ולהפיץ את האלבום וקובע לי תאריך להופעה חגיגית לכבודו.
אבל אני לא, לא שר, ולא מנגן, לא כותב ולא מלחין, זרקו אותי משיעורי המוסיקה בכיתה ב' אחרי שהפרעתי בשיעור.
מה עושה את נינט לכזו? אחת שיכולה לאסוף אחריה מאות מעריצים ומעריצות לתוך מועדון בארבי בתל אביב ולהשתולל איתם כשעה וחצי ללא הפוגה, אחת כזו שהכותבים והמבקרים משתדלים להרעיף מחמאות לצד כאלו ששוללים ומבטלים בהינף יד "היא צעקנית, היא לא, נמאס ממנה כבר, די, אוף, עוד פעם נינט הזו…" אחת שמככבת במדורי הרכילות, הסלבס, השלולית, יעד פאפארצי מועדף, אבל אחת שיכולה לדבר איתך בגובה העיניים ולהסביר למה ומדוע היא עובדת על שירים חדשים – "כי אני נהנית מכך ואני עושה מה שבא לי…"
עם כל המטענים האלו, אנחנו מגיעים לערב האחרון במועדון בארבי, למרות הנהירה הגדולה של הקהל הצעיר ליערות מנשה עם פתיחת הפסטיבל העצמאי שם, ואולי בלי כל קשר, המועדון התמלא בקהל צעיר, כן, הרבה נערות, נשים צעירות מאוד וגם בחורים, גברים, ממתינים, מצפים שהכוכבת שלהם תעלה לבמה, בינתיים מאחורי הקלעים בבק סטייג', הכנות אחרונות, עוד כמה ראיונות למדורי הרכילות של הטמבלויזיה, עוד סדרת תמונות עבור עיתוני הבוקר. המתח ברחבה מול הבמה עולה, מתחילות להישמע מחיאות כפיים קצובות וקריאות "נינט, נינט!", זה המסר, לנינט יש קהל מעריצים ומעריצות אדוק, העוקב אחריה כל הזמן, צמא למידע, לתשומת לב (יותר מאוחר אגע בכך) לחדשות, לכל ניד וזיע שהיא עושה, מדובר בתופעה, סוציולוגים מכינים עבודות מחקר על כך.
ואז זה מתחיל, האורות באולם, כולל הנברשת המעצבנת הזו שממעל במרכז, כבים, קולות הקהל מתגברים לשאון חזק של שמחה ותשואות, הנגנים עולים לבמה, גם נינט, ברור, והמופע נפתח בשירה שקטה ההולכת ורועמת – "17 שניות לפני הרעידה כל החיות ידעו, אנחנו איננו ידענו דבר, איבדנו רגישות, איבדנו הבנה…" השאון הולך וגובר, מיתמר מעל הצלילים המקוריים שבאלבום החדש, מתלכלך וזועק, נינט זועקת, כלי הנגינה צורחים, עד השקט.
והנה נינט חוזרת לאחור, אחרי המסע שלה בשנה החולפת עם אלבום הרוק האנגלי SNS, היא שבה לשפה העברית, יותר קל לה לפזם, להלחין ולשיר בשפה הזו, גם לקהל יותר נוח להאזין, היא נוחתת היישר בשיר שנבחר כסינגל השני מאלבומה השני – "מדברים" אז היא החלה את ה"רומן" עם חברי "רוקפור" בן ברוך ולזר, רומן שנמשך עד לאלבום האנגלי, עכשיו היא שינתה כיוון, שינתה מסלול ודרך, את העוצמות המוסיקליות החדשות היא מקבלת מהצמד עידן ויוסי, חברי הקולקטיב, שלקחו את עבודותיה המוסיקליות לכיוון שונה, עם התובנות המוסיקליות שלהם, חיבור מעניין, הם בכלל מוסיקאים בינלאומיים, דוברים את שפת הרוק המלוכלך השורשי האמריקני, עם הקריצות לריתמ'נבלוז וקרוביו.
אולם הכל מתחבר, המופע נפתח ברגל ימין, הקהל השבוי, מכיר בעל פה את חלקם הרב של השירים, נינט מחלקת את תשומת הלב המוסיקלית שלה הערב בין כל ילדיה, שירים המגיעים מארבעת האלבומים המונחים ברזומה שלה, החל מהסינגל הראשון שכתב והלחין עבורה אביב גפן באלבום הבכורה, דרך מקבצי שירים מהשני, השלישי וכמובן החדש, שלכבודו מתחוללת החגיגה הלילה.
ואין, אין אורחים הערב, המנהג הקבוע של אמנים ישראליים, לארח עמיתים במופעי השקה, הן כדי להעצים את הערב, הן כדי לעבות את התוכן והן כדי למשוך קהל נוסף, לא עובד כאן, נינט לא ממש זקוקה לכך, היא שבמהלך השנתיים האחרונות כיכבה בלא מעט מופעי השקה של אחרים, כסוכריה החמוצה מתוקה, ככוכב האורח, כקוריוז המוסיקלי שבא ועושה את הגיג שלו, היא לא בקטע הפעם, יש לה די והותר, הפליי ליסט שלה מדבר בעד עצמו, החומרים שלה מחזיקים את המופע מספיק בחגיגיות המתבקשת.
וברשותכם עוד גיחה אחת לאחור, אם שמתם לב או לא, תאריך המופע איננו מקרי, נינט לא רצה יחד עם שורה ארוכה של מוסיקאים ששחררו את אלבומיהם האחרונים לקראת ערב חג הפסח האחרון, ולא שהחומר לא היה מוכן, סבלנות הוא שם המשחק מחד, ותזמון היסטורי אישי מאידך, כן, בדיוק לפני עשור, חודש מאי 2003, נחשף עמישראל לערב הגמר הגדול של כוכב נולד בניצנים, כפר נופש זמני שהוקם בידי קוקה קולה לכבוד התחרות, נינט נבחרה אז למלכת התחרות, כשביצעה על הבמה מול עשרות אלפי בני נוער ועוד כמה מאות אלפים מול המרקע (טרום עידן הפלזמות…) את השיר "ים של דמעות" וזכתה בכמעט מחצית מקולות המצביעים בסמסים…סוגרת מעגל נינט.
אז מה היה לנו הערב? הרכב הנגנים, שאף ליווה אותה במהלך העבודה עצמה על החומרים, החזרות וההקלטות – עידן רבינוביץ' בקלידים ויוסי מזרחי בגיטרה חשמלית (הקולקטיב) שאף נתנו בהפקה המוסיקלית, מאיה בלזיצמן על הצ'לו, עדי הר צבי בגיטרת בס וגדי פטר (הבילויים) על התופים, פליי ליסט עשיר ומגוון שכלל את מבחר שירי האלבום החדש, כולל הסינגלים שההושקו לא מכבר, דגימות נבחרות מאלבומיה הקודמים, והרבה, אבל הרבה אנרגיה טובה באוויר, אמרתי כבר בפתיח, אני קצת מקנא, לא יודע לשיר, לא יודע לנגן, הלוואי וכן, מת לעלות על הבמה, להשתולל, להתפרע, לנגן, לשיר, לצרוח, לזעוק, להושיט יד לקהל המעריץ ומחבק בהמון אהבה.
והאלבום? הוא טוב, נקודה. ואם אפרט, אז כך – הוא כולל תריסר שירים, אותם כתבה והלחינה נינט, מלבד שניים – "ארבע המיתות", "עושק" שאת מילותיהם כתב דורי מנור, היא שרה את כולם, אבל לא מתקמצנת לארח בכמה מהם זמרים אורחים, כך שומעים את רונה קינן מצטרפת לפזמון בדואט בשיר "ארבע מיתות" וכך מזהים את הקולות של רביד כחלני בשיר "והדרת" שיר שאינו קל כלל, מלא זעקות ואנרגיה מוטרפת של נינט.
המלצה – עזבו אתכם מדעות קדומות, תשכחו המסינגלים שהושקו עד עתה, תשכחו מהאלבומים הקודמים, במיוחד מ- SNS, אנחנו ממש לא שם, רוצים אנרגיות? רוצים טירוף חושים? רוצים חוויות? מספיק אמיצים לאתגר האזנה? ההמלצה שלי היא להניח יד על עותק של האלבום, באריזה, בדיגיטל, בסמארטפון, בכל פורמט, תעשו כמוני, שבו בלילה מאוחר, או קצת לפני אור הבוקר, חבשו אוזניות, רצוי איכותיות, מהביוקר, אל תפריעו לאיש, לא בבית ולא בשכונה, אל תתמקדו בכלום, רק בהאזנה, זה יגיע. תאמינו לי, כל החיות, לא רק שידעו, הן מגיעות, את טפיפות רגליהן ונהמותיהן תשמעו טוב טוב באלבום, והי, זו מטאפורה.
נ.ב. כשנינט הגיעה לשלב הסיום של המופע, להדרן, לשיר השני שמסיים למעשה את הערב, אני כבר קיפלתי את הציוד, ICU זעק באוזני בדרך החוצה, הייתי כבר מלא וגדוש.
ובקטנה – תשומת לב? כן, הקהל שהיה כל כך זקוק לכך קיבל אותה במלא החופן, פשוט תתבוננו בתמונה האחרונה כאן בכתבה, היא באה במקום אלף מילים…
פליי ליסט – 17 שניות מדברים, גרזן, ארבע המיתות, דופק, פרוייקט הספר הכחול, כל הלבד, כשאתה כאן, ,Crazy חבלים, והדרת, SNS, Sweaty Palms, Room, עושק, תות.
הדרן – אם אני אלך, ICU
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידיאו
וידיאו גולשים – פליי ליסט צילום בן צ'קוב
הופעה מושלמת. ביקורת מצוינת!
ברור ש"היית מלא וגדוש" כי הסאונד היה בלתי נסבל והעיבודים לשירים החדשים פשוט… הורסים. מצטערת אבל העיבודים האקוסטיים של יוסי מזרחי שנוגנו בתוכנית של דומינגז היו מדהימים!!! לא מבינה למה להרוס – כל המוסיף גורע ובהופעה הזאת- זה ממש היה ככה. חבל. ונינט לא יודעת מי הסאונד מן שלך אבל בהופעה הזאת הוא פשוט עשה לך עוול. ואני אוהבת אותך ואת המוסיקה שלך מאוד מאוד אבל ההופעה הייתה צורמת ומכבידה.