פס קול שבועי

עולם החי של האצבעות הקטנות

אלבום שלישי לטייני פינגרז, סוג של נביאי חלל עתידני ושורף נוירונים, על המפץ הגדול, הדרך והרעש, מילים וצלילים על אלבום מוטרף, חפירה וסקירה.

טייני פינגרז. צילום: יובל אראל
טייני פינגרז. צילום: יובל אראל

לפני הרבה שנים, ליתר דיוק בשנת 1971 השיקו חברי פינק פלויד את אלבום האולפן השישי "Meddle", ליבתו של האלבום היתה היצירה שמלאה את צידו השני של תקליט הויניל – "Echoes", היצירה שאורכה 23 וחצי דקות עוברת בדיוק בנקודת הזמן 11 וחצי דקות להעניק למאזין חווית גן חיות פרהיסטורי, ביזארי, מעין גן עדן מעוות שופע בבעלי כנף מחורפנים.

באותה נקודת הזמן נולד הניצוץ שהתפרץ 41 שנים מאוחר יותר לכדי עולם החי של האצבעות הקטנות – טייני פינגרז, הרכב האלקטרו דאב הפסיכדלי המקומי, מי שהורישו להאזנה כבר שני אלבומים מרתקי אפרכסת ומזעזעי אגן וקרסוליים דוגמת – Foreign Telegrams ו- Massive Fingers Spacetrip חוזרים כעת עם אלבומם השלישי – Megafauna בתרגום חופשי עולם חי ענקי הלוקח את המאזין שוב מעבר לעולם הדמיון העשיר בצלילים ופרשנותם, גם אלבום זה כקודמיו הוקלט כל כולו בטייק חי, הפעם אין ליווי שירתי, זאת לאחר שהסולנית דניאלה ססיליה תורג'מן פרשה מהפעילות במסגרת ההרכב.

פרסומת

מהנקודה האישית שלי חוויתי לראשונה את טייני פינגרז במופע שהתקיים במועדון בארבי בתל אביב, המופע התחלק לשני חלקים – במערכה ראשונה נגנו בסגנון  פסיכדלייה כבדה , מרגשת ופותחת מוחות, במערכה השנייה נגנו בסגנון טיסה מהירה לחלל, אז גם הבאתי השוואה ומובאה לרוח הנץ – הוקווינד המיתולוגית שלא נס ליחה…

מפגש נוסף התקיים בעת שהיוו הרכב פותח ומחמם ללהקה הזרה מארס וולטה, אז הגדרתי את המופע של הטייני כחלק שהציל את הערב משעמום…

כעת לאחר האזנה כפולה לעולם החי הענקי של האצבעות הקטנטנות אני יכול לאמר בביטחון מלא – העתיד כבר כאן, ומכיוון שנתוני המכירות מצביעים על עלייה במכירת אוזניות וירידה במכירת רמקולים, המלצתי העדכנית היא – דחפו את האלבום החדש עמוק עמוק לנגן האישי שלכם, אייפוד, אמפי3, סמארטפון או כל צורת ננו אלקטרונית זמינה, חבשו את אוזניות המפלצת של דר' דרה שלכם היטב וצאו לדרך, גן החיות של האצבעות ילווה אותכם כל הדרך לגהינום, קדימה!!!

פרסומת

 

גרסת מחנה הלהקות

גרסת יוטיוב

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close