דיווח מהשטח

ריף, מה את רוצה? פרחים…

מופע השקת אלבום בכורה  A-Paris, ריף כהן, מועדון בארבי, 20.09.2012, צרפו שיק עם אריסה, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"סלונה" מגזין אינטרנט לנשים.

ריף כהן, רוצה פרחים. צילום: יובל אראל
ריף כהן, רוצה פרחים. צילום: יובל אראל

קצת פחות משנה חלפה מאז עלתה ריף כהן על בימת מועדון בארבי במופע הבכורה, אמש חזרה ריף אל אותה במה בחגיגה צבעונית, שמחה ורעשנית בעקבות השקת אלבום הבכורה שלה – A Paris.

ריף כהן, בוגרת מסלול מוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מושפעת ממלחינים שאינם באים בהכרח מתחום המוסיקה הפופולרית כמו מונטוורדי ומאירה אשר. אבל ההשפעות שלה מגיעות משורשים עמוקים בסודן, מרוקו, צרפת,  ואמריקנה…

פרסומת

אפשר לאמר כי הזמרת ריף היא שילוב נדיר של יופי, כישרון, צניעות, פשטות ושמחה. למרות שהיא רק בת  26 שנים המוסיקה שלה מאוד בוגרת, דרמטית ולפעמים אפילו כהה.

במהלך השנה החולפת שחררה ריף לאוזניים המתלהבות ארבעה סינגלים שעשו את החגיגה הצרפו שיקית שלה לחיננית, צוהלת ושמחה. מהלהיט הגדול הראשון – A Paris, שאת מילותיו כתבה אמה פטריסיה ללחן פופולארי ובו מתארח רביד כחלני המתבלו בווייב תימני – שהנו שיר אהבה לפריז, עיר האורות – "בפריז אין חניות, בפריז בשמים בכמויות, בפריז תיקי יד יפים, מדי פעם כמרים עוברים(תרגום)", עובר לשיר J'aime, אף הוא פרי עטה של פטריסיה, אמה של ריף, על אהבת החיים – "אוהבת את אלוהים שקיים, אוהבת את אלוהים שלא קיים, אוהבת מפריענים, אוהבת את אלה שלא מפריעים, אוהבת אנשים מהכוכב שלי, את אלה מכוכבים אחרים (תרגום)" ממש חגיגה של חופש, אהבה ושוויון, מעין פרשנות חדשה ומרקידה לססמאת המהפכה הצרפתית – "חירות, שוויון ואחווה". ריף הרעיפה על אוזנינו סינגלים נוספים במהלך השנה, לא נשכח את אחד המוצלחים בכלל, בין הבודדים בשפה העברית באלבומה הצרפו-ראיי-גנאווה-אורבני, הלא הוא – "רוצה פרחים" – "רוצה פרחים, רוצה פרחים, על הלחיים, על השפתיים, על הברכיים…" גם שיר מוצלח זה הנו פרי עטה של פטריסיה המלווה באלבום את בתה במגוון תמלילים חינניים ומלאי עליצות חיים. את הישורת האחרונה לקראת השקת אלבוםה בכורה מלאה ריף בסינגל הרביעי – "Dans mon quartier" אצלי בשכונה, כל כולו ראיית החיים באספקלריה צבעונית, חיובית וגלובלית – "אצלי בשכונה לנשק אין כניסה, לציניים, לביקורתיים, לספקנים, לשקרים, לריכולים, לא, אין גישה (תרגום)", שיר זה גם פותח את האלבום, משלב את צלילי הגיטרה המלוכלכים של עוזי רמירז ואסא רביב ממונטי פיורי (שדרך אגב חלק מחבריו – אסא ואיתמר ליוו את ריף במהלך השנה החולפת עד לאחרונה…) עם הריתם האפריקאי השבטי, כל כך קל לחזות בעיני הדמיון את הדמויות המתנועעות על פי הקצב המזיז כתפיים, בטן וישבנים…

ריף כהן, שמחת חיים. צילום: יובל אראל
ריף כהן, שמחת חיים. צילום: יובל אראל

כן, אלבומה הראשון של ריף, מעבר לשמחת החיים הטמונה במילות שיריו, מעבר לווייב האוריאנטלי המרקיד, מהווה מסמך המעיד על הנחתום…האלבום משקף את עולמה המוסיקלי של ריף כהן, אוניברסלי, חוצה יבשות משני צידי אגן הים התיכון, בליל שפות שונות, עולם ללא גבולות, לא בכדי האלבום איננו שומר על קו אחיד של סגנון מוסיקלי, ריף מיטיבה להדס בין הסגנונות השונים, מהמערב ועד המזרח העמוק, מהאריסה הצפון אפריקאית המטבלת את מקצביה ועד הצ'ילי הצפון אמריקאי החריף (לא סתם ארחו חברי RHCP את ריף במופע הפארק שלהם כאן רק לפני שבוע..), האלבום הכולל 14 שירים, מתוכם ארבעה בעברית, אחד בשפה הנובית – שיר אהבה פרי עטו של ג'מאיל חסן ללחן של חמזה אל דין, וכל השאר בשפה הצרפתית, חלקם הגדול כתובים ביד האם הדומיננטית – פטריסיה אורי כהן, מעיד יותר מכל על גישתה של ריף לחיים ובכלל.

פרסומת
ריף כהן, רביד כחלני, בארבי. צילום: יובל אראל
ריף כהן, רביד כחלני, בארבי. צילום: יובל אראל

מאז מופע הבכורה הספקתי לעקוב אחר ריף לאורך השנה, עם הסינגלים, עם המופעים השונים, יחד עם מונטי פיורי, בשעת כדור הארץ, בלילה לבן בנמל יפו, בפארק הירקון עם RHCP, חגיגה אחר חגיגה, אכן הגיע הזמן לחגיגה הרשמית – ריף היא מעין אשה ילדה, קצת שובבה עם שיערה הפרוע, קצת נשית עם שפת הגוף, אבל מאוד מאוד כריזמתית בעדינותה ופשטותה. היא באה במטרה לעשות שמח, לחגוג ולהרקיד.

אמש התמלא מועדון בארבי עד אפס מקום, הרחבות, הגלרייות, הכל בכל מכל וכול, הגוון הצרפתי שלט ברמה, ממש כפי שהיה בהופעתה הראשונה כאן, גם הפעם החגיגה הייתה מלאה וגדושה, אורחים ואטרקציות שמטרתן לשמח מלאו את הערב, מהופעתו התזזיתית של רביד כחלני שעלה מיד בתחילה לצמד שירים ואף חזר לסיום, עובר לחברות, עם החברים הטובים ממשפחת אלייב שהתארחו גם לפני שנה, עם אטרקציות כאלירן עמר וצמד רקדניות הבטן שעטרו את יכולתו המצויינת בענטוז מהפנט, עם הראפר השחום אלקס, עם הגברברת דראג המגונדרת סוזי בום..וכמובן בלווית ההרכב המצויין – עוזי רמירז פיינרמן בגיטרה, הוד מושונוב בבס, אליאסף בשירי בעוד, זאב יניב בבפרקשן וחגי פרשטמן על התופים. ריף כהן עולה לבמה בשמלה המוזהבת מעל מכנסי הג'ינס הקרועות, לראשה כובע נפולאון צרפתי – צרפו שיק כבר אמרתי היום?

ריף כהן, הקהל, חלק מהחגיגה. צילום: יובל אראל
ריף כהן, הקהל, חלק מהחגיגה. צילום: יובל אראל

גם הפעם התחלק המופע לקטעים, ההפסקה באמצע, כפי שהיה במופע הבכורה, כל כך לא אופייני כאן, הפעם האתנחתא של ריף התמלאה בשואו העינטוזים שהקפיץ את הקהל בחגיגה אוריינטלית עולצת ששיוותה לאווירה משב של חפלה ימתיכונית, חצות וחצי, כאשר הקהל כבר מפוצץ באדרנלין ומשווע לשיאים הזמינה ריף את כל המשתתפים בהפקה הזו להצטרף אליה לבמה, מהנגנים, המפיקים, המשפחה, חברים למעין טקס תודה גדול, או אז נתנה את ההדרן שכלל שניים מהחזקים בסינגלים של האלבום – הנה האור (שבאופן רשמי לא שוחרר כסינגל…) וכמובן שיר הנושא שבוצע בשנית וחתם את החגיגה הזו –  A-Paris, לילה של אריסה אמרתי כבר?

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151149134634654.465668.721654653&type=1&l=e01ebc260e

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

3 תגובות

  1. היתה הופעה מדהימה. השירים, האורחים, הקהל ומעל כולם ריף הענקית. חוויה גדולה

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: