דיווח מהשטח

רם אוריון פעמיים האחרון…

מופע השקת אלבומו של גיבור הגיטרה רם אוריון – "האחרון", מועדון פישקא, יפו. 15.08.2012 מ- 22:00 ועד – 01:30. דיבורים, רשמים, תמונות וצלילים. מדווח – יובל אראל. מתפרסם גם בפורטל ההעצמה הנשית "סלונה", גם ב"מגה פון" עיתון ישראלי עצמאי וגם ב"בילויים".

רם אוריון, האחרון, פישקא. צילום: יובל אראל
רם אוריון, האחרון, פישקא. צילום: יובל אראל

מזמן לא נהנתי כפי שנהנתי אמש בהשקת אלבומו של רם אוריון. את רם זיהיתי כמיוחד ומרגש לפני מספר שנים במהלך הופעות באוזן בר, הוא נהג להתארח בהשקות של הרכבים ומוסיקאים שונים – שילה פרבר, ערן צור, רוגל אלפר, דיה רז, רוצי בובה וגלעד כהנא, גם בליין לכלוך באוזן, בדרך כלל בהרכב הפרוע שהיה מסיים את החגיגות הליליות, זה היה רם אוריון, כוכב רוק  שהיה חבר בהרכבים "הפה והטלפיים", "נושאי המגבעת", "בתרי זוזי", אבל משהו ברם היה לי מוכר, בשלב מסויים פיענחתי זאת – היינו שכנים בילדותנו, רם אפילו הזכיר לי את המוסיקה שהיתה בוקעת מהמערכת בסלון ביתי (לד זפלין, סגול כהה, פינק פלויד ויס…).

עוד לפני כן, כבר בשלב שזיהיתי את הפוטנציאל הגלום ברם הכתרתי אותו כגיבור גיטרה בבלוג, צרוף מקרים מעניין, אלבום אי.פי של רם נקרא גיבור גיטרה…

פרסומת

את המסע לקראת השקת האלבום החדש, "האחרון" התחלתי ללוות כבר מהמופע הראשון בדרך לאלבום, זה היה באוזן בר, בפברואר האחרון, שם כבר פגשתי בחלק מהשירים – "אהובתי בת החלוף" של דורית רביניאן, "מהמ" של אנה הרמן ועוד.

רם אוריון ואסף גברון, פישקא. צילום: יובל אראל
רם אוריון ואסף גברון, פישקא. צילום: יובל אראל

כאשר האלבום יצא לאור סוף סוף נחשפה בפני עבודת צוות מיוחדת במינה, רם אוריון אסף באלבום זה שותפים רבים ליצירה, כותבים, נגנים, מוסיקאים. למעשה אוריון מנצח כאן בצניעות על העבודה, בחנתי את העטיפה וחוברת המידע המצורפת, לא מצאתי מילה אחת על ההפקה המוסיקלית, כן, צניעות, אוריון עשה כאן את ההפקה בעצמו ואפילו לא טרח לציין זאת…

אחד עשר השירים החוברים יחדיו לכדי "האחרון" כתובים בידי אחרים, למעט שני שירים אותם כתב והלחין בעצמו אוריון – "מה" ו"אולי". רשימת הכותבים מגוונת, חכמה, ומציבה כשרונות רב תחומיים בחזית האלבום – דורית רביניאן, דורי מנור, אנה הרמן, שמעון אדף, מצטרפים אליהם שני חברים טובים של אוריון – הסופר המוכשר אסף גברון, חברו להרכב "הפה והטלפיים" שכתב את מילותיו של השיר "לא משנה" ורועי פרייליך, הזמר היוצר מהרכב הרוקנ'רול הפרוע "נערות ריינס" שכתב את "עשן" ו"נצחון 2.0" המוביל קו מתמשך בשיר מאלבומו הראשון של אוריון "כן".

פרסומת

רבות כבר פורסם בתקשורת הנייר והאלקטרונית בכתבות וראיונות לקראת השקת האלבום, אני אשתדל לתמצת ולא לנפח מעבר לכך – ניתן לאמר כי אוריון היטיב לשלב ביצירה שלל חברים, יוצרים ומוכשרים בשדה המוזיקה הבלתי תלויה "אינדי שמינדי" המבעבעת בשנים האחרונות בפרץ עשייה חסרת תקדים בהיקפה ובאיכותה, מכאן עולה כי האלבום מצטיין לא רק כנקודת שיא ביצירה של רם אוריון אלא גם באסופה המעניינת, מרתקת ואיכותית ביותר של יוצרים ומבצעים עכשוויים.

רם אוריון ורועי פרייליך, פישקא. צילום: יובל אראל
רם אוריון ורועי פרייליך, פישקא. צילום: יובל אראל

אמש הגעתי לקראת השעה 22:00 למועדון פישקא ברחוב אילת ביפו, שזה סיפור בפני עצמו, מועדון תרבות איכותית לצעירים מקהילת יוצאי רוסיה בארץ, מקום המשלב תרבות לשמה, מוסיקה, ספרות, על המקדש הביתי, אוזן בר, על תיאטרון האוונגרד תמונע ועל ההיכל בבארבי לטובת מקום שמקרין תרבות ובכך אמר את האמירה שלו, זה שונה, זה אחר, האחרון אינו עוד אלבום של מוסיקאי רוק מקומי.

טוב, אחזור להתמקד, מסתבר שבשעה עשר רק החל המופע הראשון, ואני בכלל כיוונתי לשני, דיווחו לי שמלא עד אפס וכדאי להגיע לסט השני, אז הספקתי לראשון ואף נשארתי לשני, בראשון עשיתי את המוטל עלי עבורכם הקוראים – תצלומים, קטעי וידיאו, בסט השני עמדתי בידיים ריקות ופשוט התמכרתי ל-ח-ל-ו-ט-י-ן לשירים, למוסיקה, להוויה של ההופעה.

ובקיצור, מה היה לנו? רם אוריון מלווה בהרכב הנגנים – עונגי ציסלינג בסקסופון וקלידים בעת הצורך, שחף ינון בגיטורת בס, שי ברוך על התופים, קוסטה קפלן בגיטרה וקלידים בשעת הצורך, ארח את שני חבריו אותם ציינתי מקודם, אסף גברון לשני שירים, חדווה – השיר שלהם מזמן הפה והטלפיים ולא משנה, השיר הרוקיסטי מהאלבום החדש, את רועי פרייליך שהצטרף לסט משולש שנפתח בשירו של יצחק צ'רצ'יל קלפטר "טירוף במה" המשיך ב"דבר האמיתי" של נערות ריינס והסתיים ב"ניצחון 2.0" מהאלבום החדש, הסט ליסט של שני המופעים שכלל גם שירים מהאלבום האישי הראשון וקודמיו כבתרי זוזי והפה והטלפיים היה די זהה למעט בחירה במספר שירים שלא שולבו בשניהם, כנראה כדי לגוון גם למוסיקאים…מה עוד היה לנו? קהל חם ואוהב שליבתו הייתה חברים רבים מקהילת מוסיקאי האינדי שמינדי (לא אנקוב בשמות) ומחיאות כפיים רועמות בסיומו של כל שיר.

הביתה חזרתי עם שתי מזכרות, כן, האלבום הראשון (כולל עותק מאלבום האיפי.) ועותק נדיר של בתרי זוזי. כפי שפתחתי את הפוסט הזה – מזמן לא נהנתי כפי שנהנתי אמש בהשקת אלבומו של רם אוריון, פעמיים – האחרון.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151088641219654.455285.721654653&type=1&l=f3d5ca9b08

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: