שבת, אוקטובר 31, 2026

מי זוכר את פנגינה? חבורת אטומיק והמצב הנוכחי…

אז זהו בעצם שחרור של וידיאו קליפ חדש לשיר מאוד מוצלח…של חבורת אטומיק, להקה עם סיפור מיוחד.

חבורת אטומיק. צילום: יובל אראל
חבורת אטומיק. צילום: יובל אראל

אם אתחיל בחפירה קצרצה, אני נמנה על המעריצים של חבורת אטומיק, למן הרגע הראשון שנתקלתי בשירים שלהם ברשת ועד לפעם הראשונה שצפיתי במופע שלהם, נגררתי על פני העיר ואף הארץ מספר פעמים כדי לצפות ולהאזין לחבורה, הספקתי להשתתף בהשקות האלבומים האחרונים (מס' 2 ומס' 3) ועוד היד נטויה.

השיר שהוא פיקציה, עוסק בגעגוע נוקב למשהו שלא היה באמת, שהוא בעצם זכרון שווא למישהי או משהו…

כל האגדות לובשות פיג'מה, כל הנסיכות שוטפות כלים, מלכים פתחו חנות שקשוקה, ליצנים הפכו לכוכבים. מי זוכר את פאנגינה? מי זוכר את פאנגינה. פעם עיר היתה פתאום הופכת למרבד פרחים ושוקולד. ציפורי זהב, עלי ברקת, ענני עיתון ודשא בד. הדמיון שובת כבר מאה חודש, יש לו בעיות עם ראש העיר, כל הסיפורים הפכו למסטיק, ע"י משרד פרסום בכיר. מי זוכר את פאנגינה?מי זוכר את פאנגינה

את הקליפ ביצע האנימטור והבמאי נעם גבע. טקסט: ירון פישמן ותום קלנר, לחן, ירון פישמן. יש משהו מאוד אקטואלי בשיר הזה כפי שהוא מתחבר לאנימציה, קצת מחאה חברתית הרודפת אותנו כבר יותר משנה, אין ספק שהתחכום הציני של הבמאי מוצג היטב בקליפ.

האזינו לאלבום הראשון – גיבורי יוון

האזינו לאלבום השני – שנים עשר שירים מאויירים ומבוארים

האזינו לאלבום השלישי – לא היו דברים מעולם

ובכלל החבורה או לפחות נגניה, משתתפים בהקלטות אלבומו של רון לוי Phony Clowns שיצא כעת ואמור להתקיים מופע השקה חגיגי בתאריך 25.07.2012 בתאטרון תמונע, תחפשו בבלוג…

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...