חדשות הסצנה

מה הסיפור של גלובס ואומני האינדי?

מערכת גלובס יוזמת כנס מסחרי בשילוב מוסיקאים, ההפקה לא מתכוונת לתגמל את המוסיקאים בתשלום אלא לתת להם "חשיפה" בלבד, הבלוגוספירה רועשת ורותחת בעניין, בבחינת "ירקדו הנערים לפנינו" – דיווח מפורט.

עם חשיפה לא קונים במכולת. מהומה בבלוגוספירה
עם חשיפה לא קונים במכולת. מהומה בבלוגוספירה

כזכור פורסמה כאן בבלוג לפני מספר ימים הודעה אודות קיומו של כנס  MAD לשיווק פרסום דיגיטל ומוסיקה האמור להיערך מטעם גלובס עיתון זירת העסקים של ישראל ובחסות אוראנג'. על פי הפרסום יתקיים במהלך הכנס דיון אודות מוסיקה בכלים חדשים שיעסוק באספקטים של שילוב מוסיקה ככלי לקידום פרסום ושיווק בניו מדיה. בנוסף לכך החליטה הפקת הכנס לערוך פסטיבל Mad MUsic  ללהקות עצמאיות שיופיעו בשישה מועדונים בתל אביב במקביל, כאשר הקהל שנרשם לכך באתר גלובס יוכל להיכנס ולצפות בהופעות ללא תשלום.

לפני ימים אחדים הוברר לי כי הפקת הכנס איננה מתכוונת לשלם וגם לא הציעה לאומנים המופיעים תגמול כספי בעד הופעתם וכי שוב עולה גם במקרה זה המודל של חשיפה=תגמול. מודל שאך לפני שבועיים ניסתה עיריית תל אביב יפו להפעילו אל מול להקות שהתחרו על מקום בבימת "רעש לבן" כחלק מלילה לבן, נסיון שהוחזר למגירה בעקבות לחץ ציבורי בין היתר של המוסיקאי אילן גרין מפעיל עמוד הפייסבוק "רוצים חוק מוסיקה"  והעירייה החליטה לבסוף לתגמל את המוסיקאים בכסף.

פניתי להפקת הכנס של גלובס באמצעות משרד היח"צ שנשכר לטפל בכנס בבקשה לקבל תגובה על המדיניות התמוהה הזו לפיה כולם מתוגמלים למעט אלו שהקהל יגיע בזכותם, עד לכתיבת שורות אלו לא התקבל מענה למעט הודעה כי הנושא ידוע ומטופל והודעה מסודרת תתפרסם.

העניין החל להכות גלים ברשת הפייסבוק ואף  נוצר דיון ארוך בנושא באותו עמוד "רוצים חוק מוסיקה", הגדיל לעשות אילן גרין, מנהל העמוד ואף הציף הודעה בעמוד הפייסבוק של הכנס\פסטיבל המוסיקה בה הוא פונה ושואל את המארגנים למה ומדוע, ראוי לציין כי הפרסום של גרין נעשה בשעת ערב מאוחרת, קרוב לוודאי שמנהלי העמוד או אנשי ההפקה אינם מודעים לפרסום זה שבו יחזו קרוב לוודאי כל המתעניינים בכנס ובפסטיבל המוסיקה, כן ראוי לציין כי חלק מהאומנים שאמורים להופיע בפסטיבל זה כבר נענו לבקשת המארגנים והעלו מעין כרטיס ביקור בבחינת וידיאו קליפים מיוטיוב, או אלבומים בבנדקמפ. אילן אף טרח והפיץ את המכתב בשלל פורומי מוסיקאים ישראלים על סגנונותיהם ברשת הפייסבוק, מדובר בהפצה לכמה אלפי גולשים.

להלן תוכן מכתבו של אילן גרין:

הגיע לאוזנינו שמועה שאומרת ש-40 הלהקות שמשתתפות בפסטיבל MAD MUSIC, מופיעות בחינם.

רצינו לוודא את נכונות השמועה, ולשאול כך:

מדוע בכנס כל כך גדול ורציני, שללא ספק הושקעו בו אמצעים ומשאבים רבים, דווקא האמנים, שמהווים את התוכן האמנותי העיקרי,… ואשר האירוע כולו מתימר לפעול למענו, צריכים לעבוד ללא תשלום?

אנו, בקבוצת הפייסבוק "רוצים חוק מוזיקה", שמנו לנו למטרה לנסות ולשרש מן היסוד את התפיסה הקלוקלת אשר מניחה ש/מוזיקאים יסכימו לעבוד ללא שכר תמורת "חשיפה" שמידותיה אינן ברורות, אינן מובטחות, ואשר בודאי אינה יכולה לשמש תחליף הוגן לשכר.

קראתי באתר הועידה שהיא "נועדה לחשוף את יוצרי המוסיקה העצמאית המובילים בישראל למומחים הפועלים בעולם המסחרי. מטרה נוספת היא ליצור את הבסיס לשילוב יוצרים מובילים של מוסיקה עצמאית בעולם השיווק הפרסום והניו מדיה." כגוף גדול שמביע תמיכה במוזיקה הישראלית ובאמנים צעירים, יהיה זה ראוי אם גם תתמכו את כוונתכם בתשלום לאמנים אלה ובכך תצהירו קבל עם ועדה שכל עבודה ראויה לתשלום וכי חשיפה בלבד אינה בגדר תשלום שכזה.

לדעתנו, ולדעת רבים מן המשתתפים, הפסטיבל הזה, אולי בתום לב, דווקא מקדם את המטרה ההפוכה: בכך שהוא אינו משלם לאמנים, הוא מביע למעשה תמיכה בתפיסה "הופעה תמורת חשיפה", תפיסה אשר מניחה שהאמנים, הצעירים ברובם, יעשו הכל כדי לקבל במה, אפילו אם ייאלצו לשלם תמורת ההופעה (ישנן הוצאות בדרך להופעה: חזרות, תשלום לנגנים, נסיעות, אש"ל וכו'). מדוע באירוע ממומן, התקציב אינו לוקח בחשבון את עלות האמנים?

אנו קוראים לכל הגורמים המעורבים בהפקת האירוע: מארגנים, נותני חסות, מנהלים אמנותיים, לשקול מחדש את עמדתכם. אם מוזיקה אלטרנטיבית באמת חשובה לכם כפי שאתם טוענים, בואו ועיזרו לה באמת: הודיעו שאתם מוכנים לשלם לכל הלהקות המופיעות, ועיזרו לנו להעביר מן העולם את התפיסה הנצלנית הזאת. עם חשיפה אי אפשר לשלם במכולת.

גרין, לוחם חירות ישראל (המוסיקאים) צילום: יובל אראל
גרין, לוחם חירות ישראל (המוסיקאים) צילום: יובל אראל

התוצאה עד כה – תגובות כנגד אי התשלום כבר החלו צצות כטוקבקים באתר גלובס צמוד לכתבה המדווחת על קיומו של הכנס, כך גם בעמוד האיוונט בפייסבוק. האם מישהו מתחיל לזוע באי נוחות בכורסת המנהלים שלו?..

משיחות אוף דה רקורד עם כמה מוסיקאים הם מסרו כי אין להם הרבה ברירות, הם הסכימו מתוך עמדה נחותה, הם קיוו שאולי וכן יתוגמלו במידה והכנס יצליח פיננסית, לשאלתי מדוע להסכים מלכתחילה להופיע בחינם במקומות שבלאו הכי הם יכולים לארגן לעצמם שם ערב הופעה ובתשלום, מסרו כי חשבו על קפיצה לרכבת של גלובס, כאשר שאלתי שוב, אבל גלובס דורש ממכם לפעול לפרסום, התחמקו ממענה…

אז מה יש לנו עד עתה? מצב אבסורדי לפיו מצד אחד מקצה הנהלת הכנס והפסטיבל סכום אדיר של 50 אלף דולר למנצח בתחרות פיצ'ים בשיתוף חברת  ארמוזה פורמט'ס, הפקה ממולחת שכבר הוסיפה למאגר מנויי שיווק באמצעות דוא"ל כמה וכמה לקוחות (כל אלו שנרשמו באתר גלובס על מנת להיכנס לפסטיבל מקבלים באופן אוטומטי פרסומים באמצעות המייל בעקבות זאת), באי כנס שמשלשלים כ- 330 ש"ח עבור הזכות להשתתף בו, מנחים ומשתתפים אחרים בפאנלים שיערכו המתוגמלים כספית ומנגד קרוב ל- 40 הרכבי מוסיקה שינגנו בחינם (אולי יקבלו בירה ומים מהפאב המארח) ופרסום חינם לגלובס והפרוייקטים שלו שהרי כידוע כל פרסום הוא פרסום טוב, וגם באז או הייפ ברשת מעורר עניין ויוצר חשיפה לכנס, לא רק זאת, מסתבר כי החוזה עליו הוחתמו המוסיקאים כתנאי להשתתפותם הוא פסול במהותו, מעיון בתוכן החוזה שהועבר לידי עולה כי המוסיקאים מוותרים מראש על זכויותיהם הקנייניות ביצירות שיבוצעו במהלך הפסטיבל, הם מאפשרים להפקה לעשות בחומרים אלו ככל העולה על דעתה, לא רק זאת, הם גם מתחייבים לסייע בשיווק הפסטיבל…אבל פרט אחד קטן מפריע לי בחוזה – הם לא זכאים לתמורה כספית.

צוללת צהובה, לוגו רשמי
צוללת צהובה, לוגו רשמי

ראוי לציין כי פרוייקט אחר האמור להערך בחודש נובמבר השנה בקומפלקס של מועדון הצוללת הצהובה בירושלים בשיתוף ובחסות משרד החוץ יפיק פסטיבל חשיפה בינלאומית למוסיקה בתחום הג'אז, מוסיקת עולם ובתחום הרוק והאינדי.

לדברי ההפקה אירועי החשיפה הבינלאומית משמשים במה איכותית לחשיפת מיטב להקות הרוק והאינדי הישראליות בפני מקבלי החלטות בינלאומיים מתחומים אלה.  כ-20 הרכבים ישראלים יציגו את אומנותם בפני מקבלי החלטות אלה בצורה ישירה ובלתי אמצעית, וייצרו קשרים שישרתו אותם בהמשך דרכם. ההרכבים שיופיעו על במת חשיפה הבינלאומית ייבחרו ע"י ועדה אומנותית בה חברים כמה מבכירי עולם הרוק בישראל.

מהנהלת המועדון נמסר כי הפסטיבל נערך בהפקתה של הצוללת הצהובה, עמותה ללא מטרות רווח שבמשך שנים מעודדת ומקדמת יצירה ישראלית חדשה וצעירה, ולא מקיימת הופעות ללא תשלום לאמנים. בניגוד לאירועים אחרים שמשתמשים בביטוי "חשיפה" ככלי להבאת אמנים בחינם- האירוע הזה כבר הוכיח את עצמו בשנים קודמות- בעיקר בשנה שעברה- כמקפצה רצינית לאמנים לתעשיית המוזיקה בעולם. כ-70% מהאמנים שהציגו בשנה שעברה מופיעים/יופיעו בפסטיבלים נבחרים, תפרו טורים, התארחו בתכניות טלוויזיה ורדיו בעולם ועוד.

אין כאן נותני חסויות מפוצצים, אין פה רצון לרווח על חשבון האמנים, הצוללת עצמה עובדת בהתנדבות. הסיוע הכספי היחיד זה עבור אירוח הנציגים מחו"ל. זה אירוע שמיועד לאמנים עצמם- כקשר ישיר ובלתי אמצעי עם בעלי תפקידים רלוונטים בחו"ל. לדברי ההפקה האורחים יהיו מנהלי פסטיבלים בינלאומיים, קניינים, פרומוטרים,  אנשי נציגויות ישראל בחו"ל ועיתונאים.

אנשים העוסקים בתחום ציינו בפני כי אכן יש לעשות הבדלה בין ארוע זה לארוע של גלובס, באחרון מדובר בפסטיבל עסקי המגלגל כסף ובארוע בחסות המדינה ניתנת הזדמנות של ממש למוסיקאים להגיע למקבלי ההחלטות בחו"ל וזהו ההבדל הגדול, המדינה תומכת ביצירת הקשר והמופעים הם בבחינת כרטיסי ביקור.

*

להלן תגובת ההפקה (הגיעה אלי באיחור רק בתאריך 05.07.2012 בשעה 15:40)

פסטיבל המוסיקה העצמאית שיתקיים לראשונה, הינו יוזמה הנועדה לחשוף את יוצרי המוסיקה העצמאית בישראל. זוהי הפעם הראשונה בה גוף תוכן כלכלי נותן במה להופעת הרכבים מוסיקליים בתחילת דרכם מתוך רצון אמיתי להעניק להם הזדמנות להופעה הן בפני קהל רחב והן לתת להם תמיכה רב מערכתית שנתית. התמיכה כוללת הפקה מלאה, פרסום בכל אמצעי המדיה הרלוונטיים, שיווק, יח"צ וכתבות במהלך השנה. הכניסה למועדונים הינה חופשית וללא תשלום.

"גלובס" ו orange מובילים מהלך שונה בתכלית בתפיסת העולם המסחרית, הנותן את כל הכלים המקצועיים, הפרסומיים, המערכתיים וכן את התמיכה הנדרשת בכל התהליך.

פורמט השואו קייס של פסטיבל זה קיים בכל העולם. לדוגמא: SXSW – הפסטיבל הגדול בעולם בו מופיעות למעלה מ- 2000 להקות בהופעות פתוחות ולאחר בחירה קפדנית ביותר, מתוך 10,000 אשר מגישות מועמדות.ל"גלובס" הגיעו עשרות פניות מצד אמנים שהיו מעוניינים לקחת חלק ולהופיע בפסטיבל. עקב ריבוי הפניות הוקמה ועדת איתור מקצועית לבחירת היוצרים.

בבוקר הפסטיבל "גלובס" מקיים בשיתוף Orange את ועידת MAD. בניגוד לפסטיבל, הוועידה הינה מסחרית, הכניסה אליה בתשלום מלא ומכאן נגזרים התשלומים לספקים השונים, כולל האמנים.

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

5 תגובות

  1. "מכאן נגזרים התשלומים לספקים השונים, כולל האמנים." – אבל לא משלמים לאמנים, לא? עכשיו אני באמת מבולבל.

  2. הם מתכוונים האומנים בועידה (נינט טייב וכאלה). על זה נאמר פראיירים לא מתים, הם רק מתים לנגן… המוסיקאים יורים לעצמם כדור ברגל, בראש ובלב עם ההתנהלות הזאות. אי אפשר לצפות מאנשים שלא אכפת להם ממוסיקה לשלם על מוסיקה.הייתי מצפה ממוסיקאים שיכבדו את עצמם, ואת המקצוע שלהם. אני חייב להגיד שאני לא מסכים אם האנטי הגמור ל"הופעה תמורת חשיפה".אם זה הופעה מכובדת, מול עשרות(!!) אלפי אנשים, עם יחצ מאסיבי – זה שווה המון כסף.לפעמים גם אם מוסיקאי היה משקיע סכום נכבד לא יהיו לו הכלים, הידע או הקשרים לעשות יח"צ מאסיבי (נגיד… פסטיבל קוקה קולה… המון ווליום, וכו') אבל הדבר הכי לא מובן לי, שגם דיברת עליו בכתבה ", לשאלתי מדוע להסכים מלכתחילה להופיע בחינם במקומות שבלאו הכי הם יכולים לארגן לעצמם שם ערב הופעה ובתשלום" אם כל הכבוד שאתה מתייחס לעצמך כאל זונה, אל תתפלא עם משהו ירצה להכניס לך גם מאחורה.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close